דיני חוזים 10800 - יחידות 1-6

להורדת הסיכום בדיני חוזים כקובץ וורד

פרק1 – עקרונות כלליים

תפקידי בית המשפט:

·         לפתור סכסוכים

·         להכווין התנהגות (הרתעה)

תחומי המשפט:

·         פלילי (מדינה נגד אזרחים)

·         ציבורי (בג"צ) (אזרח נגד המדינה)

·         אזרחי (אזרח נגד אזרח)

עקרונות כללים בדיני חוזים

חוזה - הסכם אכיף, מבוסס על:

1.      יסוד ההסכמה -  ההסכם מגלם את רצון הצדדים.

2.      יסוד האכיפות - הכרת החוק בהסכם מסוג זה.

חוזה יתקיים במצב בו יש "מפגש רצונות"

עקרון חופש החוזים – כל עוד לא נוגד הוראות חוק כופות (קוגנטיות)

·         חופש ההתקשרות

·         החופש לעצב חוזה

·         אכיפת החוזה (בדיעבד)

עקרון תום הלב סעיף 12 / 39 לחוק החוזים הכללי

·         אפקט ממתן – ממתן עמידה דווקנית על זכות מכוח החיוב.

·         אפקט מצטרף – העדר חריצות, פגיעה ברוח העסקה, אי דיווח על האפשרות שיגרם נזק.

חוסר תום לב במשא ומתן :

·         העלאת הצעות חדשות ובלתי סבירות

·         חזרה מהסכמות שהושגו

·         חזרה מהצעות שהועלו

·          ניהול משא ומתן בלי כוונת התקשרות.

·         פרישה ממשא ומתן

·         אי גילוי

·         דרישות בלתי חוקיות

עקרון תום הלב – סעדים ותרופות

-          אכיפה

-          הפרת החוזה בשלב המשא ומתן מזכה בהחזרי נזקים הנגרמו ע"י המשא ומתן (פיצויים שלילים) 12ב

-          הפרת החוזה לאחר כריתת החוזה תשאף להביא למצב בו היה מתקיים החוזה (פיצויים חיובים)

פרק2 – יצירת החוזה

חוזה = הסכמה אכיפה )הכרת הדין בהסכמת הצדדים באמצעות אכיפת ההסכמה(

הצעה:

1.      פניה - ביטוי חיצוני, אובייקטיבי של הצהרת רצון

2.      גמירות דעת – הכוונה ליצור מערכת יחסים משפטית לגבי עסקה מסוימת עם גורם ידוע (ביטוי חיצוני אובייקטיבי)

3.      מסויימות (הפרטים המהותיים לעיסקה)

סוגי הצעות:

·         הצעה רגילה - לניצע מסויים.

·         הצעה לציבור - (לניצעים רבים שזהותם אינה ידועה) כגון: פניה בעיתון .

·         הצעה בלתי חוזרת - הצעה שהמציע קבע מועד לקיבולה או שקבע שהיא ללא חזרה.

·         הצעה מזכה - הצעה מזכה הינה הצעה המקנה זכויות לניצע ללא חובות. (שתיקת הניצע תחשב לקיבול).

חזרה מהצעה, סעיף 3 לחוק החוזים:

3(א) הצעה רגילה - החזרה הינה לפני מתן הודעת קיבול.

3(ב) הצעה בלתי חוזרת (מוקצבת זמן לקיבול) - לא ניתן לחזור לאחר מסירת ההצעה לניצע.

פקיעת ההצעה - סעיף 4 לחוק החוזים:

1.      דחיית ההצעה על ידי הניצע.

2.      עבר המועד לקיבול ההצעה (שנקבע או זמן סביר באופן אובייקטיבי).

3.      אירוע מפקיע לפני מתן הודעת קיבול כגון:

א.      מות המציע או הניצע

ב.      מציע או הניצע פסול דין

ג.       ניתן צו לקבלת נכסים נגד המציע או הניצע כגון: פשיטת רגל - לאדם פרטי.

ד.      ניתן צו פירוק נגד המציע או הניצע - ניתן לגבי חברה עקב כניסה למצב כלכלי קשה.

אופני הקיבול:

1.      קיבול בהודעה (סעיף 5) - קיבול באמצעות הודעת הניצע למציע המעיד על גמירות דעת של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה, קיבול באמצעי המתאים להצעה.

2.      קיבול בהתנהגות (סעיף 6) - סעיף 6(א): עשיית מעשה המעיד על קבלת ההצעה. סעיף 6(ב): אין קיבול בשתיקה.

3.      הצעה בשתיקה (סעיף 7) - טובה רק להצעות בהן הניצע מרוויח בלבד (הצעה מזכה: מתנות/צוואה).

קיבול הצעה שפקעה (סעיף 9)    =   הצעה חדשה.

קיבול הצעה תוך שינוי (סעיף 11)   =   הצעה חדשה.

חזרה מקיבול (סעיף 10) - לאחר מסירת הודעת הקיבול אין אפשרות לחזור מהקיבול.

זכרון דברים -  הסכמה במסגרת משא ומתן. ממנה עולה כי המשא ומתן טרם הסתיים.

(פס"ד רבינאי נ' מן שקד) ביהמ"ש דן בשני מבחנים מצטברים כדי להחליט: האם זיכרון הדברים השתכלל לכדי חוזה מחייב?

1.      גמירות הדעת: מבחן כוונת הצדדים – כוונה ליתן מסמך תוקף משפטי מחייב, ניתן לעשות שימוש בנוסחת הקשר –

 "עד לחתימת החוזה" (מחויבים כבר) או "כפוף ל..." (רק באם ייחתם חוזה)

2.      מבחן המסוימות: ביהמ"ש בודק האם פרטי העסקה קיימים, אם יש צורך יבצע השלמה.

דוגמא: מול ביהמ"ש ניצב מסמך בו כתובים הפרטים כדלקמן:

זיכרון דברים דורון מתחייב למכור את מכוניתו לשלומית. המכונית הינה מסוג סובארו שנת 1997 דגם 54A, במחיר מחירון נכון להיום. מחר יחתם הסכם אצל עו"ד ערמומי.

                                   

 

 

 

 

בואו נבחן: האם הפרטים המהותיים של העיסקה קימים במסמך זה: מהות העסקה, מחיר, שמות הצדדים וכו'

אם כן, קיימת נטיה לומר כי זהו חוזה מחייב.

לא מצויין מתי אך זהו פרט אשר אפשר להשלים

נוסחת הקשר: כתוב כי חוזה יחתם מאוחר יותר - למה?

פרק 3 – צורת החוזה, פרשנותו והשלמתו

סעיף 23 קובע כי חוזה יכול שיהיה בכל צורה : בכתב ,  בע"פ,  או בצורה אחרת .

שני חריגים אשר מגבילים את חופש הצורה:

1.      כשהחוק מחייב חוזה בצורה מסויימת.

2.      כאשר ההסכם מחייב צורה מסויימת.

דוגמא להגבלה של חופש הצורה בחוק:

סעיף 8 לחוק המקרקעין:

"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב" - דרישת הכתב פורשה כדרישה מהותית.

הטעמים העיקריים לפירוש סעיף 8 כמהותי הם חשיבות העיסקה, היקפה הכספי וסיבוכיותה, חשוב שהעסקה תיעשה בשיקול דעת ובמחשבה תחילה ולא בפזיזות.

משמעותה של הדרישה בכתב היא שכל הפרטים המהותיים והחיוניים לה יכללו בכתב. אם אין הם מופיעים בכתב, לא משתכלל חוזה.

פרטים מהותיים בעסקעות מקרקעין:                   

·         שמות הצדדים

·         מהות העסקה

·         מהות הנכס

·         המחיר

-          זמני התשלום

-          הוצאות ומיסים

הפרטים האחרים לעומת זאת אינם חייבים להיות בכתב.

סעיף 19 לחוק ההתיישנות:

"רשאים בעלי הדין להסכים, בחוזה נפרד בכתב, על תקופת התיישנות ארוכה מן הקבועה בחוק זה, ובתביעה שענינה אינו מקרקעין – גם על תקופת התיישנות קצרה יותר מן הקבועה בחוק זה, ובלבד שלא תקצר מששה חדשים".

סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם."

סעיף 5 לחוק המתנה:

"התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב".

סעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג:

"הסכם בין בני-זוג המסדיר יחסי-ממון שביניהם (להלן הסכם-ממון), ושינוי של הסכם כזה, יהיו בכתב".

 

פרשנות חוזה - סעיף 25 לחוק החוזים הכללי:

א.פירוש החוזה (סעיף 25) ו ב. השלמת החוזה (סעיף 26) נעשים ע"י ביהמ"ש לאחר שנכרת חוזה והתעוררה מחלוקת בין הצדדים. פרשנות מתייחסת למה שהוסכם בין הצדדים והשלמה למה שלא הוסכם על ידם.

סעיף 25 לחוק החוזים קובע את המבחנים לפירוש חוזה (מבחנים הררכיים):

א.      אומד דעתם של הצדדים (אובייקטיבי) מתוך החוזה ומתוך הנסיבות:

כלומר ביהמ"ש יבחן את כוונת הצדדים כבני אדם סבירים מתוך לשון החוזה ומתוך נסיבות העניין.

ב.      פירוש מקיים עדיף

      כלומר: ביהמ"ש יעדיף קיום החוזה על פני ביטולו.

ג.       נוהג כללי

      כמקובל בענף.

ד.      חוק הפרשנות בשינויים מחויבים

      מפנה לחוק הפרשנות – ביטויים הנהוג להשתמש בהם בחוזים יפורשו לפי הפירוש המקובל להם.

במידה וסעיף 25 לא יתן מענה, ביהמ"ש ישתמש במבחני עזר:

·         כלל הפרשנות נגד המנסח:

דו משמעות = טובת הצד השני.

למשל: חוזים אחידים.

·         פרשנות לפי עקרון תום הלב:

דו משמעות = המשמעות ההוגנת.

השלמת חוזה - סעיף 26 לחוק החוזים הכללי

תהליך ההשלמה בדרך כלל מתקיים לאחר תהליך הפרשנות ומתייחס למקרים בהם אין בחוזה הסדר לגבי השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים.

סעיף 26 לחוק החוזים קובע את המבחנים להשלמת חוזה (מבחנים הררכיים):

1.      קודם כל יש לזהות לאקונה (חסר)

2.      יש לבחון את הנוהג הקיים בין הצדדים (סובייקטיבי)

יש להוכיח כי בעבר, טרם כריתת החוזה, נוצר בין הצדדים דפוס התנהגות רציף, שיש לראותו כחלק מן ההסכמה החוזית.

3.      יש לבחון את הנוהג המקובל בחוזים מאותו הסוג (אובייקטיבי)

הנוהג בתחום מסחר מסוים, במקצוע מסוים או במקום מסוים ויש לראותו כחלק מן ההסכמה החוזית.

במידה וסעיף 26 לא יתן מענה, ביהמ"ש ישתמש במבחני עזר:

הוראות חוק דיספוזיטיביות (מרשות) - שימוש בסעיפי חוק לצורך השלמה.

תניות מכללא : 

-         מבחן הטרדן המתערב - ביהמ"ש ינהג כמו טרדן המתערב בין הצדדים ויעמיד את עצמו כמשקיף מהצד המביט על הסיטואציה שלפני כריתת החוזה במטרה להבין למה התכוונו הצדדים.

-         מבחן היעילות העיסקית - השלמת פרט הגיוני מבחינה עיסקית שבלעדיו לא יכולה העיסקה להתקיים (שיקול כלכלי).

הוראות משלימות נוספות:

סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי) – קיום בזמן סביר:

"חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש".

סעיף 44 לחוק החוזים (חלק כללי) – מקום הקיום:

"חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם לא מקום עסק-במקום-מגוריו הקבוע".

סעיף 45 לחוק החוזים (חלק כללי) – קיום בבינוניות:

חיוב למתן נכס או שירות שלא הוסכם על סוגם או טיבם, יש לקיים במתן נכס או שירות מסוג ומטיב בינונים.

סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) – קיום בסכום ראוי:

"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

יחידה 4-5 - פגמים בכריתה:

הדרכים לביטול התחייבות:

1.      טענה כי כלל לא נכרת חוזה (הצעה,קיבול,זכרון דברים)

2.      טענה כי החוזה אינו עונה על דרישות הכתב (לדוגמאת מקרקעין)

3.      טענה כי נכרת חוזה אומנם נפל בחוזה פגם

הפגמים בכריתת חוזה לפי סדר הופעתם בחוק:

פגמים בכריתת חוזה הם מקרים בהם יש חוזה אך ישנו פגם ביסוד גמירות הדעת של אחד הצדדים.

הפגמים בכריתה מפורטים בפרק ב' לחוק החוזים ומהווים רשימה סגורה. היינו, לא כל חוסר שיוויון בין הצדדים, לא כל פגם בשיקול דעת מהווה פגם אשר בעטיו מוקנה לנפגע הסעדים המפורטים אלא רק בהתקיים אחד המקרים המפורטים בחוק ניתן לטעון לפגם בכריתה.

פגמים ברצון / גמירות הדעת:

טעות ידועה: סעיף 14 א' לחוה"ח - טעות היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה אשר אינה תואמת את המציאות העובדתית. הטעות יכולה להיות ביחס לחוק או לעובדה. הטעות לעולם מתייחסת לעבר או להווה. טעות המתייחסת לעתיד אינה בגדר טעות.

יסודות הטעות: 1.קיום חוזה. 2.טעות עובדתית/משפטית. 3.יסודיות הטעות.

המבחן האובייקטיבי: "האדם הסביר", קשר סיבתי בין הטעות להתקשרות: קשר זה נבחן ע"פ מבחן סובייקטיבי של המתקשר הספציפי: האם המתקשר הספציפי הזה התקשר בחוזה עקב הטעות. ידיעתו של הצד השני.

התוצאה המשפטית/הסעד: הטועה רשאי לבטל בעצמו את החוזה ע"י הודעה לצד השני תוך זמן סביר.

טעות שאינה ידועה - הדדית: סעיף 14 ב' לחוה"ח - זוהי טעות אשר אף אחד מהצדדים לא היה מודע לה לפני ההתקשרות.

התוצאה המשפטית/הסעד: הטועה רשאי לתבוע ביטול בביהמ"ש.

בפני ביהמ"ש שלוש תוצאות משפטיות אפשריות: 1.קבלת התביעה וביטול החוזה. 2.דחיית התביעה והשארת החוזה על כנו. 3.קבלת התביעה וביטול החוזה תוך חיוב הטועה בפיצויים לצד השני.

הטעיה: סעיף 15 לחוה"ח - הטעיה היא טעות הנגרמת ע"י הצד השני הן במעשה והן במחדל.

הטעיה בשתיקה – אי גילוי עובדות שהיה לגלותן מכוח הדין.

יסודות ההטעיה: 1.קיום חוזה, 2.טעות, 3.הטעיה, 4.קשר סיבתי בין ההטעיה להתקשרות.

התוצאה המשפטית: זכותו של הטועה לבטל את החוזה בהודעה לצד השני תוך זמן סביר.

כפיה: סעיף 17 לחוה"ח - כפיה היא הפעלת לחץ באופן פיסי או באופן מילולי הפוגע בחופש הבחירה של המתקשר, היינו לולא הלחץ לא היה המתקשר נכנס לחוזה.

יסודות הכפיה: 1.קיום חוזה, 2.כפיה בכח/באיום, 3.קשר סיבתי בין הכפיה להתקשרות.

תוצאה משפטית: זכותו של הכפוי לבטל את החוזה בהודעה לצד השני תוך זמן סביר מיום שנודע לו שפסקה הכפיה.

מבחני הכפייה הכלכלית:

1. איכות הכפייה – מהו המעשה הכופה? האם חיי מסחר תקינים יכולים לשאת מעשה כזה?
2. עוצמת הכפייה – מהן אלטרנטיבות הבחירה? האם ניתן לפנות לערכאות? האם ניתן להימלט ממלתעותיה?

·         ובלבד שהיא אינה מהווה: "אזהרה בתום-לב על הפעלת זכות".

עושק: סעיף 18 לחוה"ח - מצב בו ניצל צד אחד את מצוקתו של הצד השני כדי והשיג חוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה לצד השני.

יסודות העילה: 1.קיום חוזה, 2.מצוקה של הצד העשוק (מצוקה שכלית/גופנית או חוסר ניסיון), 3.תנאי חוזה גרועים במידה בלתי סבירה 4.קשר סיבתי בין העושק להתקשרות.

בכדי שעילה זו תתקיים יש צורך בקיומו הנפרד של כל אחד מיסודותיה. עם זאת קיומם של תנאי חוזה גרועים במיוחד יכולים להצביע על מצבו של העשוק. הווי אומר, ככל שתנאי החוזה גרועים יותר במידה בלתי סבירה הרי שביהמ"ש ייטה לראות בצד העשוק צד המצוי במצוקה.

תוצאה משפטית/סעד: העשוק רשאי לבטל את החוזה תוך זמן סביר.

פגמים ברצון – כשרות משפטית:

סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו".

סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

סעיף 3 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר".

סעיף 4 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות - "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו".

המבחן (חלופי ולא מצטבר):

·         האם זוהי פעולה שגורה וסבירה לילדים בגילו של הקטין?

·         האם הצד השני לא ידע ולא היה אמור לדעת שזהו קטין?

והכול בתנאי שלא נגרם נזק של ממש לקטין.

פעולות הניתנות לביטול ע"י הנציג:

1. ביטול אוטונומי (של נציג הקטין, היועמ"ש או הקטין שבגר).
2. תוך חודש ימים מיום שנודע לו (או מיום שהפך הקטין לבגיר).
3. ביטול למפרע.

יחידה 6 – חוזה על תנאי, סעיפים 27-28 לחוק החוזים הכללי

חוזה על תנאי היינו חוזה תקף אשר הצדדים לו התלו את קיומו או את הפסקת קיומו בתנאי. תנאי זה הינו חיצוני לחוזה אך מתייחס לקיומו של החוזה כולו.

ישנם שני סוגים של תנאי: תנאי מתלה ותנאי מפסיק.

חוזה על תנאי מתלה: הוא חוזה אשר קיומו תלוי בקיומו של התנאי. חוזה זה הנו תקף מעת כריתתו אך הוא אכיף רק עם התמלאות התנאי. עם זאת זכאי צד לסעדים לשם מניעת הפרתו של החוזה אף טרם התמלא התנאי.

חוזה על תנאי מפסיק: הוא חוזה אשר קיים כל עוד ממשיך להתקיים התנאי האמור. חוזה זה הנו תקף ואכיף מעת כריתתו. אם התנאי התקיים, החוזה בטל.

סיכול תנאי: סיכול תנאי הוא מצב בו צד לחוזה על תנאי מנע את קיומו של תנאי מתלה או גרם לקיומו של תנאי מפסיק. במקרה כזה, לא יוכל אותו צד להסתמך על ביטולו של החוזה הנגרם בעטיו.

להלן טבלה המסכמת את האבחנות בין תנאי מתלה לתנאי מפסיק:

	חוזה על תנאי מתלה	חוזה על תנאי מפסיק
חזקה לפיה במצבים מסויימים החוזה הינו על תנאי הגם שהצדדים לא קבעו כן במפורש.	יש. (ס' 27(ב) לחוה"ח)	אין.
זכויות ע"פ החוזה ממועד כריתתו טרם התממשות התנאי	החוזה אינו אכיף. סעדים למניעת הפרתו. ס' 27(ג)	חוזה אכיף.                         כל צד זכאי לסעדים לשם מניעת הפרתו.
המועד הקבוע לקיום התנאי	כמצויין בחוזה, ובהעדר קביעה כזו, תוך זמן סביר מכריתת החוזה (ס' 29 לחוה"ח)	כמצוין בחוזה, ובהעדר קביעה כזו, תוך זמן סביר מכריתת החוזה.
התקימות התנאי	החוזה תקף וניתן לאוכפו.	החוזה מתבטל.
הסעדים בגין ביטול חוזה	השבה מחמת אי התקימותו של התנאי	השבה מחמת התקימותו של התנאי.
סיכול	מי שמסכל קיומו של תנאי מתלה, אינו זכאי להסתמך על אי קיומו. (ס' 28(א) לחוה"ח)	מי שגרם לקיומו של תנאי מפסיק, אינו זכאי להסתמך על קיומו. (ס' 28(ב))

חוזה בטל = השבה