מיקרו כלכלה
1. עקומות תמורה
הגדרה – "כלכלה" – כלכלה היא כל מה שקשור בייצור צריכה וכסף.
בעיה כלכלית הקשורה בייצור -
לבעל משק מסוים 3 פועלים שכושר הייצור שלהם הוא כדלקמן –
· פועל א' יודע לייצר 1x או 1y
· פועל ב' יודע לייצר 1x או 2y
· פועל ג' יודע לייצר 1x או 3y
השאלה הבסיסית העומדת בפני בעל המשק היא – מהן כל אפשרויות הייצור? לצורך כך נבחר להציגן כתמונה דרך גרף.
בבואנו להציג את אפשרויות הייצור לבעל המשק עלינו להימנע מלהציג נקודות הכוללות אבטלה גלויה (נקודה E) ואבטלה סמויה (נקודות F, G).
· אבטלה גלויה - ברור שאחד מגורמי הייצור יכול להיות יותר יעיל מכיוון שאינו עובד.
· הגדרה - "אבטלה סמויה" – מצב שבו מועסקים כל גורמי הייצור אך לו נסדרם אחרת נפיק מהם יותר.
· הגדרה - "אפשרות ייצור יעילה" – מצב שבו העובדים נמצאים בתפוקה מקסימאלית ולא ניתן לקבל Y מבלי לוותר על X ולהיפך.
גילינו בתרגיל זה 4 אפשרויות ייצור יעילות – A,B,C,D. לו ניתן לייצר בחלקים (בקורס זה תמיד נניח שכן), הרי שלאורך הקו המחבר את 4 הנקודות יהיו אינסוף נקודות ייצור יעילות.
קו זה נקרא "עקומת התמורה" כיוון שלאורכו במעבר מנקודת ייצור יעילה אחת לאחרת, על מנת לקבל Y יש לוותר/לתת תמורה מ-X ולהיפך.
עקומת התמורה היא הפתרון לבעיה הכלכלית הראשונית שהצגנו, שבתיקון קל תיכתב כ-"אוסף אפשרויות הייצור היעילות".
1.1. עלויות אלטרנטיביות
כל בחירה בנקודת ייצור על עקומת התמורה כרוכה בוויתורים הנקראים עלויות אלטרנטיביות. להלן נכיר 3 סוגי עלויות אלטרנטיביות –
א. עלות אלטרנטיבית כוללת – סך הוויתור מ-Y על מנת לייצר את כל ה-X בנקודה מסוימת ולהיפך. לדוגמא: בנקודה B אנו בוחרים לייצר 1X ו-5Y. לולא היינו זקוקים ל-1X יכלו להיות לנו 6Y, ולכן הבחירה ב-1X בנקודה B יש לה עלות אלטרנטיבית כוללת (הוויתור) של 1Y. מצד שני, בנקודה B בחרנו 5Y שלולא היינו זקוקים להם יכלו להיות לנו 3Y ולכן הבחירה ב-5Y בנקודה B יש לה עלות אלטרנטיבית כוללת (ויתור) של 2X.
תרגיל
חשב עלויות אלטרנטיביות כוללות לנקודה C בגרף 1.2 משתי נקודות המבט.
עלות אלטרנטיבית כוללת ל-2X היא 3Y
עלות אלטרנטיבית כוללת ל-3Y היא 1X
ב. עלות אלטרנטיבית ממוצעת – זה הוויתור הממוצע בנקודה Y פר יחידה X ולהיפך. בדרך כלל מחושב ע"י הנוסחא –
עלות אלט' ממוצעת = עלות אלט' כוללת / יחידות מיוצרות
לדוגמא – בנקודה C מייצרים 2X ומוותרים על עלות אלט' כוללת של 3Y. מכאן, שבממוצע לכל X מוותרים על 1.5Y.
תרגיל
חשב עלות אלט' ממוצעת ל-X בנקודה D.
עלות אלט' כוללת = 6
יחידות מיוצרות = 3
עלות אלט' ממוצעת ל-X = 6/3=2
ג. עלות אלטרנטיבית שולית – זהו הויתור מ-Y תמורת 1X אחד נוסף בלבד ולהיפך. לדוגמא – במעבר מ-B ל-C מקבלים 1X ומוותרים על 2Y ולכן העלות האלט' השולית היא 2. במעבר ההפוך מ-C ל-B מקבלים 2Y ומוותרים על 1X, אבל עלות אלט' שולית נמדדת כוויתור מ-X עבור Y אחד נוסף, ולכן ניתן לומר שבמעבר מ-C ל-B העלות האלט' השולית היא 0.5X.
כלל – העלות האלט' השולית מנקודה מסוימת לאחרת ובחזרה היא תמיד הופכית. לדוגמא – מ-B ל-C היא הייתה 2, ומ-C ל-B היא תהייה 1/2.
תרגיל
חשב עלות אלט' שולית מ-C ל-D ובחזרה
מ-C ל-D מקבלים 1X ומוותר על 3Y עלות אלט' = 3
מ-D ל-C מקבלים 3Y ומוותרים על 1X. עלות אלט' = 1/3
1.2. שיטות לבניית עקומות תמורה
· הגדרה – "פונקציית ייצור"- הקשר בין גורם הייצור לתפוקה שהוא מייצר.
פונקציות ייצור נבדלות זו מזו בעלות האלט' השולית שלהן.
1.2.1. עקומת תמורה של פונקצית ייצור אחת
דוגמא: במשק 3 פועלים מסוג ב'. בנה עקומת תמורה.
הערה – כדי למדוד זווית שיפוע בודקים גובה חלקי בסיס.
מצאנו שכשלפנינו פונקצית ייצור אחת, וכל פועל מוותר על אותה כמות מ-Y פר X, אוסף אפשרויות הייצור היעילות חייב להיות על קו יישר ששיפועו מייצג את העלות האלט' השולית של פונקצית היצור (עלות מ-Y פר X).
כלל – עקומת תמורה של פונקצית ייצור אחת היא לעולם קו ישר הנע בין מקסימום Y למקסימום X.
1.2.2. עקומת תמורה של יותר מפונקציית יצור אחת
דוגמא: במשק 2 פועלים מסוג א' ו-2 פועלים מסוג ב'. ישנן 2 פונקציות יצור שכל אחת מהן מכילה 2 פרטים.
השיטה לבניית עקומת תמורה –
א. יש לתת לכל גורמי הייצור לייצר מקסימום Y.
ב. יש לדרג את פונקציית הייצור מהוויתור הנמוך ביותר מ-Y פר X ועד לגבוה ביותר. אם צריך דרך טבלת עלות אלטרנטיבית שולית.
ג. יש להתחיל לייצר X לפי הדירוג שקבעת בסעיף הקודם.
ד. יש לוודא שכמספר פונקציות הייצור, מספר השיפועים של עקומת התמורה, וששיפועים אלו מייצגים את העלות האלט' השולית של פונקציות הייצור.
תרגיל
במשק 10 פועלים מסוג ב', ו-20 מסוג ג'. בנה עקומת תמורה.
תרגיל
במשק 10 פועלים ו-10 פועלות. כל פועל יודע לעשות 2X או 1Y. כל פועלת יודעת לעשות 4X או 4Y. בנה עקומת תמורה.
שלבים –
א. מקסימום Y - 10*4Y+10*1Y=50
ב. טבלת עלות אלט' שולית
פועל יצור | הויתור מ-Y פר X (עלות אלט' שולית) |
פועלות |  |
פועלים |  |
בשאלה ראינו שלפועלות יש יתרון מוחלט על הפועלים הן ב-X והן ב-Y, ולמרות זאת לפועלים יש יתרון יחסי על הפועלות כיוון שכל X שהם מייצרים זול יותר במונחי Y מאשר כל X של הפועלות, ורואים זאת דרך טבלת עלות אלט' שולית.
ג. מציירים גרף עקומת תמורה –
a. בוחרים את גורם הייצור עם העלות האלט' הנמוכה יותר (פועלים) ומציבים את התמורה שמקס' מהם יכולים לייצר מ-X (10 פועלים * 2X = 20)
b. מוסיפים את גורם הייצור השני –
(10 פועלות * 4Y = 40, 40+20 = 60)
c. רושמים את השיפועים עבור כל גורם ייצור שהם בעצם עלות אלט' שולית.
1.2.3. עקומות תמורה חלקיות
אלו עקומות תמורה שחלקן לא בהכרח מסתיים בציר ה-X או בציר ה-Y.
לדוגמא:
במשק 10 פועלים ו-10 פועלות. כל פועלת יודעת לייצר 2x או 2Y. כל פועל יודע לייצר 4Y. בנה עקומת תמורה.
א. מקסימום Y - 10*4Y+10*2Y=60
ב. טבלת עלות אלט' שולית
פועל יצור | הויתור מ-Y פר X (עלות אלט' שולית) |
פועלות |  |
פועלים | 0 (אין ויתור – לא יודעים לייצר X) |
ג. עקומת תמורה –
הסבר – פועלים לא יכולים לייצר X, לכן אוסף אפשרויות הייצור היעלות נגמר בנקודה 40Y ו-20X.
מתחת לנקודה זו (כלפי ה-X) ושמאלה ממנה (ציר ה-Y) יש לצייר קו מקוקו בגלל שזה תחום של אבטלה גלויה וייצור לא יעיל.
דוגמא:
במשק 10 פועלים ו-20 מכונות. כל פועל יודע לייצר 1X. כל מכונה יודעת לייצר 4Y. בנה עקומת תמורה.
יש רק נקודה יעילה אחת בנקודת התמורה מכיוון שהפועלים לא יודעים לייצר Y, והמכונות לא יודעות לייצר X.
אוסף נקודות הייצור הוא רק הנקודה היעילה – 80Y, 10X
· עקומת תמורה של פונקציית ייצור וגם
דוגמא:
במשק יש 10 פועלים ו-10 מכונות.
לייצור 1X דרושים 1 פועל וגם 2 מכונות.
לייצור 1Y דרושים 2 פועלים וגם 1 מכונה
עד אתה עסקנו בפונקציית ייצור מסוג או שבהן כל גורם ייצור ידע לייצר לבד את X או Y. אתה נעסוק בפונקציית ייצור שכדי לייצר X/Y נדרש שילוב של מספר פונקציות ייצור והן נקראות פונקציות ייצור וגם.
1.2.3.1. הכללים לפתרון עקומת תמורה מסוג וגם
א. יש לנסח מחדש את פונקציות הייצור כאילו היו מסוג או ע"י קריאה מלמעלה למטה.
 |  |
לייצור 1X דרושים 1 פועל וגם 2 מכונות.
לייצור 1Y דרושים 2 פועלים וגם 1 מכונה
 |  | ||
כל פועל עושה 1X או 1/2Y
כל מכונה עושה 0.5X או 1Y
ב. יש לצייר את עקומת התמורה של כל גורם ייצור בנפרד על אותו הגרף.
עקומת התמורה של הפועלים עקומת התמורה של המכונות
גילינו שעקומת התמורה היא העקומה הפנימית. לאורכה קיימות נקודות ייצור עם אבטלה של פועלים או מכונות, אבל אבטלה זו אינה פוגעת ביעילות משני טעמים:
א. זו אבטלה מבנית שהינה אבטלה מכורך. גורם הייצור המובטל איננו מסוגל לייצר לבד.
ב. כל נקודה על העקומה הפנימית עונה על הגדרת היעילות שהיא שכדי לקבל עוד Y יש לתת תמורה מ-X ולהיפך.
בנקודת החיתוך אין אבטלה מבנית. היא יעילה באותה מידה כמו שאר הנקודות על העקומה הפנימית, אבל עדיפה מבחינה חברתית.
תרגיל על פונקציית יצור וגם -
במשק 10 פועלים ו-10 מכונות
לייצור 1X דרושים 1 פועל וגם 2 מכונות
לייצור 1Y דרושים 1 פועל וגם 2 מכונות
שלבים –
- כל פועל עושה 1X או 1Y
- כל מכונה עושה 0.5X או 0.5Y
בשאלה זו ראינו שעקומת התמורה של המשק היא עקומת התמורה של המכונות, ובכל נקודה עליה עם אבטלה מבנית של הפועלים. הסיבה היא שיחס גורמי הייצור במשק הוא 1 פועל ל-1 מכונה, אבל מבנה פונקציית הייצור דורש יחס של 2 מכונות לפועל הן ל-X והן ל-Y, וברור שמכונות יגמרו קודם, ובעצם אנו מוגבלים ע"י כמות המכונות.
לו נקבל עד עוד 10 מכונות תצמח עקומת התמורה של המשק עד שתכפוף לעקומת התמורה של הפועלים ונקבל תעסוקה מלאה בכל נקודה. אם נקבל עוד מכונות מנקודה זו, נהיה מוגבלים ע"י עקומת התמורה של הפועלים.
לעיתים, עקומת תמורה של פונקציית ייצור וגם נקראת עקומת תמורה של מגבלות
עקומת התמורה של המשק היא העקומה של גורם הייצור שמגביל אותו, ולכן זאת תמיד העקומה הפנימית.
1.3. איתור נקודת ייצור על עקומת התמורה על סמך מידע חלקי
להלן נלמד לאתר עקומת ייצור על עקומת התמורה על סמך שני סוגי מידע חלקי –
א. מידע חלקי מסוג ראשון
ב. מידע חלקי מסוג שני
1.3.1. מידע חלקי מסוג ראשון
בסוג זה של מידע מודיעים לנו על הכמות הרצויה למשק מ-X, ועלינו להשלים את הכמות מ-Y, ולהיפך.
לדוגמא:
במשק יש 10 פועלים מסוג א', ו-10 מסוג ב' (הפועלים מהדוגמאות הקודמות), וידוע שהמשק מעוניין ב-6 יחידות X, וכמה שיותר מ-Y.
נלמד לאתר את כמות ה-Y בשתי דרכים –
א. בדרך מתמטית – נציב את כמות ה-X על משוואת הקו היישר הרלוונטית.
y=b-ax=30-1x
נציב את כמות היחידות שמעוניינים בהן (6) ומקבלים y=24
ב. דרך לוגית – דרך זו מתבססת על ההיגיון שבבניית עקומת תמורה.
6 פועלים מסוג א' עושים 6x
4 פועלים מסוג א' עושים 4y
10 פועלים מסוג ב' עושים 20Y
יחד הפועלים מייצרים 24Y
בדרך הלוגית קיבלנו מידע שלא התקבל בדרך המתמטית והוא על הקצאת גורמי הייצור (חלוקת עבודה)
תרגיל:
בהנחה שעל אותה עקומת תמורה המשק מעוניין ב-14 יחידות X, וכמה שיותר מ-Y, חשב בדרך לוגית ומתמטית את כמות ה-Y ואת הקצאת גורמי הייצור.
לוגית –
10 פועלים מסוג א' עושים 10X
4 פועלים מסוג ב' עושים 4X
6 פועלים מסוג ב' עושים 12Y
מתמטית –
איך מוצאים את נקודת החיתוך עם Y (B) –
לפי הנוסחא של משולש ישר זווית – B/20=2 => B=40
y=40-2x
x=14
y=40-2*14=12
1.3.2. מידע חלקי מסוג שני
בסוג זה של מידע מספרים לנו על היחס הרצוי למשק מ-X ומ-Y ועלינו לאתר על עקומת התמורה יחס זה.
לדוגמא:
ידוע שהמשק מעוניין לצרוך X ו-Y בכמויות שוות. כיצד נאתר על עקומת התמורה נקודה זו?
שאלה מקדמית תהיה "האם כל יחס בעולם חייב להתקיים על עקומת התמורה?"
כל ייחס מיוצג ע"י קו היוצא מראשית הצירים ונקרא קו היחס. אם עקומת התמורה איננה חלקית ונעה מציר לציר, כל יחס בעולם חייב להתקיים עליה.
בחזרה לדוגמא, היכן להעביר את קו היחס Y=X – מעל נקודת השבר, בדיוק בה או מתחתיה?
היחס בנקודת השבר הוא 2Y=X ואם ברצוננו ביחס של 1:1 עלינו להיות ימינה מנקודת השבר.
יודעים את נוסחת הקו הישר (y=40-2x). מכיוון שבנקודת השבר Y=X אפשר להציב –
40-2x=x
40=3x
40/3=X
13 1/3=X
1.4. משק פתוח וסחר בין-לאומי
1.4.1. עקומת אפשרויות תצרוכת הנובעת מהכנסה
להלן נבדוק אפשרויות תצרוכת של משק לא יצרני שכל עובדיו שכירים ומכניסים הכנסה משותפת I (Income). המשק קונה את X ו-Y במחירים Px (Price of X) ו-Py (Price of Y).
"מהן כל אפשרויות הצריכה?"
דוגמא:
במשק מסויים ידוע –
I=100
Px=2
Py=1
מצאנו שעקומת אפשרויות התצרוכת הנובעת מהכנסה חייבת להיות קו יישר הנע בין מקס' Y(
( לבין מקס' X (
(.
( לבין מקס' X ((.1.4.2. אפשרויות תצרוכת במשק פתוח
עד אתה עסקנו במשק סגור שאינו סוחר עם משקים אחרים ולכן אפשרויות התצרוכת שלו הן אפשרויות הייצור שלו. כל נקודת צריכה היא נקודת ייצור.
במשק פתוח שבו ניתן לסחור עם משקים אחרים, המשק יכול לייצר ולמכור על עקומת התמורה, ובהכנסה המתקבלת I לבנות עקומת אפשרויות תצרוכת הנובעת מהכנסה. למעשה המשק יכול לבחור בין שתי עקומות תצרוכת – עקומת התמורה והעקומה הנובעת מהכנסה.
דוגמא:
נבדוק אם סחר כדאי גם אם שני משקים מייצרים את אותם המוצרים – X ו-Y.
משק א' יודע לייצר כל יום 1X או 10Y ואוהב X.
משק ב' יודע לייצר כל יום 1Y או 10X ואוהב Y.
אם כל משק ייצר בנקודה שאינו רוצה לצרוך ובסוף היום יתחלפו במוצרים יוכל כל משק לצרוך מחוץ לעקומת התמורה שלו בכמות גדולה פי 10.
הכללים לבדיקת כדאיות סחר –
א. כשנפתח סחר נותנים מחירים ועלינו לבדוק לפי נקודות קיצון ושבר ואת הנקודה שווויה הכספי הוא הגבוה ביותר.
ב. באמצעות ההכנסה המתקבלת מסעיף א' עלינו לבנות קו אפשרויות תצרוכת הנובע מהכנסה.
ג. יש להרכיב קו זה על עקומת התמורה ולבדוק אם הסחר כדאי.
ד. יש לאתר את נקודת הצריכה על קו הסחר על סמך המידע החלקי שקיבלנו.
ה. בשלב זה נבדוק את הסחר בין נקודת ייצור לצריכה ע"י טבלת ייבוא-ייצוא.
תרגיל
נחזור לעקומת תמורה של 10 פועלים מסוג א' (1X או 1Y) ו-10 מסוג ב' (1X או 2Y), ומספרים לנו שנפתח סחר, ניתן לקנות ולמכור X ו-Y במחירים – Px=3, Py=2, והמשק עדיין מעוניין ביחס של 1X=1Y.
נבצע את השלבים שהכתבנו –
א. השווי הכספי הגבוהה ביותר = I=70 (נקודת היצור) –
בנקודות הקיצון –
X=0, Y=30 , I=60
X=20, Y=0, 60I=
בנקודת השבר –
X=20, Y=10, I=70
ב. קו אפשרויות תצרוכת הנובע מהכנסה
ג. השוואה בין קו אפשרויות התצרוכת הנובע מהכנסה לבין עקומת התמורה.
כשנרכיב את קו אפשרויות התצרוכת הנובע מהכנסה על עקומת התמורה נזכור שהוא תמיד חייב לגעת בנקודת הייצור (במקרה זה נקודת השבר) מכיוון שתמיד ניתן לקנות בחזרה את נקודת הייצור.
לעקומת אפשרויות התצרוכת הנובע מהכנסה נקרא קו סחר מכיוון שכל אפשרויות התצרוכת עליה נובעות מסחר של קניית ומכירת X ממשק שכן.
ד. מציאת נקודת הצריכה על קו הסחר.
כלל – השיפוע של קו הסחר הוא  |
נקודה A הייתה נקודת הייצור והצריכה במשק סגור.כאשר נפתח סחר עבר המשק לייצר בנקודה B, ובזכות הכסף שנכנס ממנה הוא יכול לצרוך בנקודה C (מחוץ לעקומת התמורה).
ה. בדיקת הסחר בין נקודת ייצור לצריכה ע"י טבלת ייבוא-ייצוא -
Xn | Yn | |
נק. ייצור | 10 | 20 |
נק. צריכה | 14 | 14 |
יבוא/יצוא | יבוא – 4 | יצוא - 6 |
שאלה
מה היה קורה למצבו של המשק שצורך 14X ו-14Y לו יעלו מחירי X או Y?
כל עוד מייבאים X ומייצאים Y, כשמחירו של X עולה מצבנו מורע וכשמחירו של Y עולה מצבנו מוטב.
אבל ייתכן שכשמחירו של X יעלה בהרבה יהיה כדאי לעבור ולייצר רק X ולייצא X ולייבא Y.
1.5. צמיחה כלכלית
צמיחה כלכלית פירושה – התרחבות של עקומת התמורה. היא יכולה לנבוע משתי סיבות –
ב. תוספת של גורמי ייצור
טענה מבחינה – "תוספת גורמי ייצור תמיד תגדיל את עקומת התמורה" תשובה – לא נכון, אם נוסיף גורמי ייצור המובטלים מבנית לא תגדל עקומת התמורה |
ג. שיפור טכנולוגי
בשאלה על שיפור טכנולוגי אמורים לקבל מידע על איפה המשק היה קודם ולאן הוא הולך. אם לא ידועות מספר פונקציות הייצור נהוג לצייר עקומה קמורה.
שאלה לדוגמא על שיפור טכנולוגי –
במשק מסוים חל שיפור טכנולוגי ב-Y, וידוע שהמשק מעוניין באותה כמות Y כבעבר.
א. האם המשק ימצא בתוך אותה עקומת התמורה?
ב. מה יקרה לעלות האלטרנטיבית הכוללת והממוצעת ל-X (במונחי Y)?
לא ניתן לדעת מה קורה לממוצע כיוון שגם הכוללת גדלה וגם היחידות המיוצרות גדלו.
2. תורת היצרן
ביחידה זו נעסוק בשאלה הבאה – "כמה יחידות על ייצרן המייצר מוצר מסוים באמצעות גורמי ייצור קבועים ומשתנים לייצר ע"מ למקסם את רווחיו?"
לצורך מתן תשובה ננתח ייצרן (לפי הדוגמא בספר) בשלושה מישורים –
א. תפוקה
ב. עלויות ייצור
ג. פדיון ורווח
טווח ארוך – כמות הזמן בה ניתן לשנות את כל גורמי הייצור
טווח קצר - כמות הזמן בה ניתן לשנות רק חלק מגורמי הייצור
הנחה – לאורך הקורס הנ"ל נניח שאנו תמיד בטווח הקצר עם גורמי ייצור קבועים ומשתנים
2.1. ייצור, עלויות ורווח בטווח הקצר
2.1.1. פונקצית הייצור
2.1.1.1. תפוקה כוללת, תפוקה ממוצעת ותפוקה שולית
TP (תפוקה כוללת) – סך התפוקה המיוצרת ע"י כל גורמי הייצור
AP (Avarage Product – תפוקה ממוצעת) – זוהי בממוצע התפוקה פר גורם ייצור
MP (Margianal Product – תפוקה שולית) – התוספת לתפוקה הנובעת מגורם הייצור האחרון
בספר – יחידה 2, עמ' 3
אנו עוסקים במפעל המייצר באמצעות פועלים לבנים
תשומה משתנה | תפוקה כוללת | תפוקה ממוצעת | תפוקה שולית | הערות |
TP | AP | MP | ||
פועלים | לבנים | לבנים לפועל | לבנים לפועל | |
0 | 0 | - | - | |
1 | 9 | 9 | 9 | |
2 | 24 | 12 | 15 | השני עשה 15 (הראשון עשה 9, בסה"כ 24) |
3 | 42 | 14 | 18 | |
4 | 60 | 15 | 18 | |
5 | 75 | 15 | 15 | |
6 | 87 | 14.5 | 12 | |
7 | 96 | 13.7 | 9 | |
8 | 101 | 12.6 | 5 | |
9 | 101 | 11.2 | 0 | תוספת גורם הייצור לא תרמה לתפוקה הכוללת |
10 | 95 | 9.5 | -6 |
כלל לחישוב MP – השולי הוא תמיד ההפרש בין שתי כוללות (TP) עוקבות.
2.1.1.2. חוק התפוקה השולית הפוחתת
בטווח הקצר, אם נוסיף גורם ייצור משתנה לתוך גורם ייצור קבוע ייתכן שבתחילה תעלה התפוקה השולית (יכול להיות שגורם הייצור הקבוע מתאים רק לבן אדם אחד. למשל –מכונה). אבל בוודאות מנקודה מסוימת תלך ותפחת התפוקה השולית של גורם הייצור המשתנה.
2.1.1.3. הקצאה בתנאי תפוקה שולית פוחתת (מספר גורמי ייצור משתנים)
לדוגמא:
להלן נתוני התפוקה היומית במפעל מסוים.
תשומה משתנה (גורם ייצור משתנה) פועלים | מכונה א' | מכונה ב' | ||
TP | MP | TP | MP | |
1 | 100 | 100 פועל 1 | 90 | 90 פועל 2 |
2 | 110 | 10 | 105 | 15 פועל 3 |
3 | 117 | 7 | 117 | 12 פועל 4 |
4 | 118 | 1 | 120 | 3 |
לא יודעים כמה גורמי ייצור יש. יכולים להיות עד 8 (4 למכונה, 2 מכונות).
דוגמא – לפנינו 4 פועלים וברצוננו לשבצם במכונות כך שנפיק מהם את המרב.
איך משבצים?
את הפועל הראשון שמים איפה שיש את התפוקה השולית הכי גבוהה (מכונה א' – 100), אח"כ את התפוקה השולית הבאה וכו'...
גילינו שהקצאת הפועלים תהיה – 3 במכונה ב', 1 במכונה א', וזאת בהתאם לכלל – יש לשבץ כל עובד למקום שבו מתקבלת התפוקה השולית הגבוהה ביותר (MP). מירב התפוקה תהתה – 100+117 = 217
שאלה –
מהי התפוקה השולית של מכונה א'?
לו נשבית את מכונה א' נפסיד במיידי 100 אבל הפועל שהתפנה ישובץ במכונה ב', יעשה 3 כך שנפסיד רק 97 (במקום ה-100 שהיינו יכולים להרוויח). לו נחזיר את מכונה א' לייצור ונחזיר לה את הפועל, 97 תהיה התוספת לתפוקה של גורם הייצור האחרון – תפוקה שולית.
תרגיל –
מה התפוקה השולית של מכונה ב' –
לו נשבית את מכונה ב' נפסיד 117 (שובצו בה 3 פועלים).3 הפועלים שהתפנו ישובצו במכונה א'. ויעשו 10+7+1 = 18, כך שלמעשה נפסיד 99 וזו תפוקתה השולית של מכונה ב'.
2.1.2. עלויות הייצור
2.1.2.1. עלויות גלויות ועלויות סמויות
2.1.2.2. עלות כוללת, עלות ממוצעת ועלות שולית
TC (עלות כוללת) – סך העלות של הפירמה (היצרן) על כל גורמי הייצור
TC | TFC | עלות כוללת קבועה |
TVC | עלות כוללת משתנה |
TFC (עלות כוללת קבועה) – העלות הקבועה של הפירמה (לדוגמא – שכירות)
TVC (עלות כוללת משתנה) – העלות המשתנה של הפירמה
AC (עלות ממוצעת) – העלות הממוצעת של הפירמה פר יחידת תפוקה.
לעיתים מחושבת ע"י הנוסחא – 
AFC (עלות ממוצעת קבועה) – חלק בעלות הממוצעת הנובע מהעלות הקבועה
AVC (עלות ממוצעת משתנה) – חלק בעלות הממוצעת הנובע מהעלות המשתנה
הוכחה ש-AC מתחלקת ל-2 –
MC (עלות שולית) – התוספת לעלות הנובעת מהיחידה המיוצרת האחרונה.
התוספת לעלות מושפעת רק מהעלות המשתנה בגלל שהעלות הקבועה לא משתנה, ולכן לא מתחלקת לשניים כמו AC ו-TC
תשומה משתנה | תפוקה כוללת | עלות כוללת | כוללת | עלות ממוצעת | כוללת | עלות שולית | ||
TC | AC | |||||||
פועלים | לבנים | קבועה | משתנה | קבועה | משתנה | |||
TP | TP | TFC | TVC | TC | AFC | AVC | ATC | MC |
0 | 0 | 1130 | 0 | 1130 | - | - | - | - |
1 | 9 | 1130 | 900 | 2030 | 125.5 | 100 | 225.5 | 100 |
2 | 24 | 1130 | 1800 | 2930 | 47 | 75 | 122 | 60 |
3 | 42 | 1130 | 2700 | 3830 | 26.9 | 64.3 | 91.2 | 50 |
4 | 60 | 1130 | 3600 | 4730 | 18.8 | 60 | 78.8 | 50 |
5 | 75 | 1130 | 4500 | 5630 | 15 | 60 | 75 | 60 |
6 | 87 | 1130 | 5400 | 6530 | 12.9 | 62.1 | 75 | 75 |
7 | 96 | 1130 | 6300 | 7430 | 11.8 | 65.6 | 77.4 | 100 |
8 | 101 | 1130 | 7200 | 8330 | 11.2 | 71.3 | 82.5 | 180 |
· העלות הקבועה במפעל (TFC) עומדת על 1130
· שכרו של כל פועל במפעל עומד על 900 ויסומן באות W (Wage – שכר). W*מספר הפועלים = TVC
· הסיבה ש-AFC יורדת כל הזמן היא שהיא תוצאה של עלות קבועה (TFC) חלקי יחידות מיוצרות שהולכות וגדלות (מס' הלבנים).
· AVC ו-ATC יורדות ואח"כ עולות מכיוון ש-MC יורד ועולה.
o היחסים בין השולי לממוצע
א. כאשר השולי (MC) עולה, הממוצע (AC) עולה אחריו אבל לא משיג אותו – זה כאשר השולי מעל הממוצע.
ב. כאשר השולי יורד, הממוצע יורד אחריו ולא משיג אותו (כלפי מטה) – זה כאשר השולי מתחת לממוצע.
ג. כשהשולי עולה והממוצע אחריו ולפתע משנה כיוון ויורד הממוצע ימשיך לעלות כל עוד השולי גבוהה ממנו. כשהם ישתוו הממוצע יגיע למקסימום גובה, ומנקודה זו אם השולי ממשיך בירידה הממוצע יורד אחריו.
בעמוד 4 בספר (יחידה 2) אנו רואים עדות לקיומו של חוק מס' 3 ביחסים בין השולי (MP) לממוצע (AP).
ד. כשהשולי יורד והממוצע אחריו, ולפתע משנה כיוון ועולה, הממוצע ימשיך לרדת כל עוד השולי נמוך ממנו. כשהם ישתוו הממוצע יגיע למינימום גובה ומנקודה זו אם השולי ממשיך בעליה הממוצע יעלה אחריו.
הסבר על הגרף בעמוד 14 –
גרף עליון -
TVC מתחילה מראשית הצירים מכיוון שהיא רלוונטית רק כשיש מוצרים
TC מתחילה מעל ראשית הצירים מכיוון שיש בה גם את העלויות הקבועות.
המרווחים בין שתי העקומות זהה.
גרף תחתון –
ATC מתחילה מהנקודה הגבוהה ביותר.
AFC מתחתיה ונמצאת כל הזמן בירידה
ATC ו-MC מתחילות מאותה נקודה הנמוכה ביותר. MC עולה לנקודה הכי גבוהה.
בעמוד 14 בספר אנו רואים ביטוי לקיומו של חוק ד' ליחסים בין השולי לממוצע. להלן התיאור –
עד הלבנה ה-40 MC יורדת ו-AVC ו-ATC יורדות אחריה.
מהלבנה ה-60 MC מתחילה לעלות ו-AVC ו-ATC עדיין יורדות
בלבנה ה-75 מפגש ראשון – MC פוגשת את AVC. AVC מגיע למינימום ומכאן מתחילה לעלות. ATC עדיין יורדת (לשים לב בממ"ן 12).
בלבנה ה-88 MC פוגשת את ATC. ATC מגיעה למינימום ומכאן מתחילה לעלות. מנקודה זו כולן עולות.
הערה – תמיד ה-MC יפגוש את ה-AVC קודם ורק אח"כ את ה-ATC.
הוכחנו ש-MC קובע את התנהגותן של AVC ו-ATC ונשאלת השאלה – מדוע MC יורד ואח"כ עולה?
תשובה – הכל בגלל הטווח הקצר והתנהגות התפוקה השולית בתוכו (MP).
תשומה משתנה | MP | MC |
1 | 9 |  |
2 | 15 | 60 |
3 | 18 | 50 |
4 | 18 | 50 |
5 | 15 | 60 |
6 | 12 | 75 |
7 | 9 | 100 |
8 | 5 | 180 |
הכול בגלל הטווח הקצר. בהתחלה התפוקה השולית עולה כי גורם הייצור הקבוע גדול מדי וכל פועל מקבל אותו שכר (W=900) ולכן העלות השולית לכל לבנה (MC) הולכת ויורדת. משלב מסוים נהייה "צפוף" ומתחיל חוק התפוקה השולית הפוחתת. כל פועל עושה פחות ופחות ומקבל אותו שכר ולכן העלות השולית (MC) משנה כיוון ועולה.
נספח מתמטי (ותשובה ל-2ב בממ"ן 12)
3 גרפים עם אותו T (Total), שונות קבועה (M). הממוצע שונה.
זוהי נגזרת – קצב השינוי של הפונקציה.
דוגמא – תרגיל 1 בתרגילי חזרה ליחידה 2 (עמ' 11 בחוברת)
תרגיל בית
צייר MC ו-AVC לו התפוקה השולית בטווח הקצר פוחתת מהתחלה
2.1.3. קביעת היקף הייצור
2.1.3.1. פדיון ורווח
הגדרות -
· TR (Total Revenue) = פדיון כולל = סך הפדיון של הפירמה ממכירת סך התפוקה (מחזור).
· AR (Average Revenue) = פדיון ממוצע = זהו בממוצע הפדיון של הפירמה פר יחידת תפוקה ושווה תמיד למחיר השוק – P.
· MR – פדיון שולי – התוספת לפדיון על היחידה המיוצרת האחרונה. כאשר מחיר השוק (P) קבוע הפדיון השולי שווה לו – MR=P קבוע
· Tπ = TR-TC - רווח כולל (הכנסות פחות הוצאות)
· Aπ = AR-AC - רווח ממוצע
· Mπ = MR-MC - - = רווח שולי, רווח על היחידה האחרונה.
טבלה בעמ' 17 יחידה 2
TP | P | TR | TVC | TC | TΠ | MR | MC |
| AVC | ATC | |
0 | 100 | 0 | 0 | 1130 | -1130 | 100 | 0 | 100 | - | - | |
9 | 100 | 900 | 900 | 2030 | -1130 | 100 | 100 | 0 | 100 | 225.5 | |
24 | 100 | 2400 | 1800 | 2930 | -530 | 100 | 60 | 40 | 75 | 122 | |
42 | 100 | 4200 | 2700 | 3830 | 370 | 100 | 50 | 50 | 64.3 | 91.2 | |
60 | 100 | 6000 | 3600 | 4730 | 1270 | 100 | 50 | 50 | 60 | 78.8 | |
75 | 100 | 7500 | 4500 | 5630 | 1870 | 100 | 60 | 40 | 60 | 75 | |
87 | 100 | 8700 | 5400 | 6530 | 2170 | 100 | 75 | 25 | 62.1 | 75 | |
96 | 100 | 9600 | 6300 | 7430 | 2170 | 100 | 100 | 0 | 65.6 | 77.4 | |
101 | 100 | 10100 | 7200 | 8330 | 1770 | 100 | 180 | -80 | 71.3 | 82.5 |
הגענו לפתרון של הבעיה שהצגנו והיא – כמה יחידות על גורם ייצור המייצר באמצעות גורמי ייצור משתנים וקבועים לייצר עד שרווחיו יהיו מקסימאליים.
בעמ' 17 בספר אנו רואים בעמודת הרווח הכולל (TΠ) שעל המפעל לייצר בין 87 ל-96 לבנים ורווחיו יהיו 2170.
2.1.3.2. התנאי לייצור בטווח הקצר
בטווח הקצר ייתכן שנגלה ייצרן שמייצר בהפסד וממשיך לייצר, וזאת אם ההפסד מייצור קטן מההפסד מאי ייצור. התנאי לכך שגורם הייצור המשתנה שאיננו חייבים להעסיקו יכניס יותר מעלותו, ובכסף שיישאר ניתן לשלם את העלות הקבועה במלואה או בחלקה.
התנאי הוא – TR>TVC
בטווח הארוך התנאי הוא – TR>TC
2.1.3.3. התנאים למקסימום רווח
המפעל במקסימום רווח בנקודה 96. אחריה הרווח יורד. עדיין אין הפסד בגלל אבטיית הרווח.
נקודה זו נקראה E. בנקודה זו MR=MC
א. כלל 1 - על ייצרן לייצר עד שהעלות השולית משתווה לפדיון השולי (E:MR=MC). כך הוא מבטיח שירוויח על כל היחידות עד היחידה הרווח השולי הוא 0.
ב. כלל 2 - על מנת להבטיח שהייצרן הפועל על פי חוק א' לא יעצור בנקודה A (MR=MC) אלא בנקודה E, עלינו להוסיף תיקון לחוק הראשון – "על השיוויון MR=MC להיות מושג כאשר MC עולה לכיוון ה-MR".
שאלה – מה מבטיח שההפסד הראשוני מסעיף ב' לא יהיה גדול מהרווח בהמשך וייווצר מצב שבו לא מתקיים אפילו התנאי לייצור בטווח הקצר, ו- TVC>TR
ג. כלל 3 - על השיווין MR=MC להיות מעל השיוויון AVC. כך נבטיח שההפסד הראשוני קטן מההפסד הראשוני, ומתקיים בטווח הקצר התנאי TR>TVC
2.2. פונקצית ההיצע
2.2.1. עקומת ההיצע של הייצרן לטווח הקצר
דוגמא – להלן מבנה העלויות של מפעל רהיטים סקנדינבי –
עקומת ה-MC מעל מינימום AVC נקראת "עקומת ההיצע של היצרן לטווח הקצר" משום שבהינתן מחיר, יודע היצרן במפגש של המחיר עם ה-MC מי היא היחידה האחרונה שכדאי לו להציע על מנת שרווחיו יגיעו למקסימום.
שאלה – האם ייתכן שעקומת ההיצע של היצרן לטווח הקצר תהיה כל עקומת ה-MC?
תשובה – כאשר התפוקה השולית פוחתת מהתחלה והעלות השולית (MC) עולה מהתחלה, אז מינימום AVC נמצא בראשית הצירים, וכל עקומת ה-MC משמשת כעקומת ההיצע (S).
2.2.2. עקומת ההיצע של היצרן לטווח הארוך
עקומת ההיצע של היצרן לטווח הארוך היא MC מעל מינימום ATC.
א. אם MR חותך את MC מתחת למינימום AVC פירושו TR<TVC (הכנסות קטנות מעלויות משתנות – לא כדאי לייצר).
ב. אם MR חותך את MC מעל מינימום AVC אבל מתחת למינימום ATC, כדאי לייצר לטווח הקצר, TR>TVC (הכנסות גדולות מעלויות משתנות), אבל אנו רק מצמצמים הפסדים ובסך הכול TR קטן מ-TC. לא כדאי לייצר לטווח הארוך.
ג. אם MR חותך את MC מעל למינימום ATC פירוש הדבר שבוודאות ההכנסות גדולות מכל העלויות – TR>TC וכדאי לייצר גם לטווח הארוך וגם לטווח הקצר.
טענה -
טענה - במפעל מסוים חלה התייקרות בעלויות המשתנות. מכאן שאם המחיר לצרכן לא יעלה, עודף היצרן (רווח היצרן) יקטן.
תשובה – אם העלויות יתייקרו וההכנסות לא נרוויח פחות.
3. תחרות משוכללת: התנהגות הצרכן
ביחידה זו נעסוק בשאלה הכלכלית הבאה – "כמה יחידות יצרוך הצרכן משני מוצרים X ו-Y בהינתן מחיריהם (Px, Py) והתקציב המוקדש לרכישתם (i) ?"
לצורך כך יהיה עלינו לנתח את הצרכן בשני מישורים –
א. אפשרויות הצרכן – מה הוא יכול לרכוש בהינתן Px, Py, i
ב. העדפות הצרכן – מה הוא בוחר מתוך האפשרויות שלפניו
כל הרכב של X ו-Y נקרא סל.
3.1. אפשרויות הצרכן
3.1.1. קו תקציב
אותו קו כמו ביחידה 1 (אפשרויות התצרוכת). שם הוא נגע למשק וכאן לצרכן.
האם בהינתן Px, Py, I, ניתן לדעת מהם כל הסלים האפשריים לצריכה עבור הצרכן?
קו אפשרויות התצרוכת שהכרנו מיחידה 1 (קו סחר) ייקרא ביחידה זו קו תקציב ולאורכו יהיו כל הסלים האפשריים לצריכה ע"י הצרכן.
3.1.1.1. משחקים בקו התקציב
א. מה יקרה לקו התקציב לו הכנסת הצרכן תוכפל?
ב. הכנסת הצרכן ירדה לחצי וכן מחירו של y.
3.2. העדפות הצרכן
תועלת | מוצר | סל א | סל ב | סל ג |
U=80 | סטיק | 10 | 9 | 8 |
וויסקי | 4 | 5 | 7 | |
תועלת | מוצר | סל א' | סל ב' | סל ג' |
U>80 | סטיק | 11 | 10 | 9 |
וויסקי | 4 | 5 | 7 |
גילינו שלכל צרכן ניתן למצוא אוסף של סלים שהוא אדיש בניהם והקו המחבר בניהם יקרא עקומת האדישות. המשותף לכל הסלים על עקומת האדישות הוא שהם נותנים את אותה התועלת (U).
לכל צרכן ישנה מפת עקומות אדישות שצורתה מבטאת את העדפותיו. הצרכן תמיד ישאף להיות על עקומת האדישות הגבוהה ביותר!
אדישות נבדקת רק מכיוון התועלת.
3.2.1. מפגש בין קו תקציב לעקומות אדישות.
שילוב של קו התקציב עם מפת עקומות האדישות מגלה על הקו מהו הסל שהצרכן מעדיף, במקרה זה הצרכן תמיד יבחר בסל C כיוון שהוא נמצא על עקומת האדישות הגבוהה ביותר האפשרית. משמע – התועלת מסל C היא הגבוהה ביותר מבין כל הסלים על קו התקציב.
טענות מבחינות על הנושא -
א. על קו התקציב כל הסלים שווים בהוצאה הכספית ושווים בתועלת.
תשובה – לא נכון, על הקו ייתכנו סלים שונים בתועלת
ב. על קו התקציב כל הסלים שווים בהוצאה הכספית ושונים בתועלת.
תשובה – לא נכון, על קו התקציב ייתכנו קווים שווים בתועלת. אם אותה עקומת אדישות חותכת לפחות פעמיים את קו התקציב.
ג. לא ייתכן שצרכן יהיה אדיש בין שני סלים כאשר אחד יקר ולא ניתן לקנותו והשני זול וניתן לקנותו.
תשובה – לא נכון, אם הסלים הנ"ל על אותה עקומת אדישות הצרכן יהיה אדיש בניהם (בלי קשר לכמה הם עולים).
3.3. סוגי מוצרים
3.3.1. סוג מוצר לפי מחירו
א. מוצר רגיל – זהו מוצר שכאשר מחירו עולה קונים ממנו פחות ולהיפך
ב. מוצר גיפן – זהו מוצר שכאשר מחירו עולה קונים ממנו יותר ולהיפך. (מאפיין מוצרי יוקרה, מותגים, מוצרי סטאטוס).
3.3.2. סוג מוצר לפי מחירו של מוצר אחר
א. מוצרים תחליפיים – אלו מוצרים שכאשר מחירו של האחד עולה וקונים ממנו פחות (הוא רגיל) אז קונים יותר מהמוצר הנוכחי למרות שמחירו לא השתנה ולהיפך (לדוגמא – קטשופ ומיונז – כשעולה מחיר הקטשופ יקנו ממנו פחות ויקנו יותר מהמיונז למרות של השתנה המחיר).
ב. מוצרים משלימים – אלו מוצרים שכשמחירו של האחד עולה וקונים ממנו פחות (מוצר רגיל) אז קונים פחות גם מהמוצר הנוכחי ולהיפך למרות שמחירו של המוצר הנוכחי לא השתנה ולהיפך. (לדוגמא – דלק ומכוניות).
ג. מוצרים בלתי תלויים – אלו מוצרים ששינוי במחירו של האחד לא משפיע על כמותו של האחר.
סוג המוצר נקבע על פי נקודת המבט של הצרכן.
3.3.3. סוג מוצר לפי ההכנסה
א. מוצר נורמאלי - זהו מוצר שכאשר ההכנסה עולה קונים ממנו יותר ולהיפך.
ב. מוצר נחות- זהו מוצר שכאשר ההכנסה עולה קונים ממנו פחות ולהיפך. (מאפיין מוצרים בסיסיים)
ג. מוצר ניטרלי – זהו מוצר שכאשר ההכנסה משתנה הכמות ממנו לא משתנה.
3.3.4. טענות מבחינות על סוגי מוצרים
א. מחירו של X עלה וקונים ממנו פחות ומ-Y יותר לפיכך X רגיל ו-Y גיפן
תשובה – לא נכון, Y הוא מוצר תחליפי ל-X.
ב. הכנסת הצרכן ירדה וקונים יותר מ-Y ויותר מ-X. לפיכך הם משלימים.
תשובה – לא נכון, שניהם נחותים. כאשר ההכנסה משתנה הדבר היחיד שאפשר לומר על המוצר זה שהוא מוצר נחות.
3.3.5. תיאור גראפי של הביקוש/מוצר הרגיל
את כל סוגי המוצרים שהכרנו ניתן להציג באופן גראפי. בקורס זה נציג באופן גראפי אך ורק את המוצר הרגיל ונקרא להצגה גראפית זו עקומת הביקוש הרגילה.
D = Demand
3.3.6. תנועה על ושל עקומת הביקוש
שינויים במחירו של המוצר פירושם תנועה על עקומת הביקוש. שינויים בפרמטרים חיצוניים כגון Py, I, פירושם תנועה של עקומת הביקוש
לדוגמא:
3.3.6.1. שינויים בהכנסה – i
א. הכנסת הצרכן עלתה והמוצר נורמאלי.
כאשר ההכנסה עולה והמוצר נורמאלי, בכל מחיר קיים של המוצר הצרכן ירצה לקנות יותר ולכן עקומת הביקוש הרגילה תזוז ימינה.
ב. הכנסת הצרכן ירדה והמוצר נחות.
הגרף יהיה זהה לזה של סעיף א'.
להשלים את כל האפשרויות לפי סוגי המוצרים (הכנסה עלתה, מוצר משלים, וכו'...) סה"כ 4 סוגים
3.3.6.2. שינויים ב-Py
א. מחירו של מוצר תחליפי (Y) למוצר זה (X) ירד.
בכל מחיר ומחיר מעוניין הצרכן בפחות מ-X כיוון שהוא קונה יותר מ-Y (מחירו ירד).
ב. מחירו של מוצר משלים (Y) למוצר זה (X) עלה.
ראה סעיף א'.
3.4. קווי תקציב, סוגי מוצרים וההוצאה של הצרכן
כאשר הכנסת הצרכן עולה ייתכנו 3 מצבים -
1. מעבר לחלק מס' 1 – הצרכן מעדיף יותר מ-X ויותר מ-Y. מכאן ששניהם נורמאליים.
2. מעבר לחלק מס' 2 – הצרכן מעדיף יותר Y ופחות X. מכאן ש-Y נורמאלי ו-X נחות.
3. מעבר לחלק מס' 3 – הצרכן מעדיף יותר X ופחות Y. מכאן ש-X נורמאלי ו-Y נחות.
אפשר לעשות את אותו תרגיל גם כשמשתנה המחיר.
לשים לב למושגים – מופיע בממ"ן
ההוצאה הכספית של הצרכן מבוטאת בנוסחא הבאה –
כאשר נעבור לקו התקציב החדש שוב ייתכנו שלושה מצבים מבחינת ההוצאה הכספית של הצרכן (המחירים לא משתנים) –
- מעבר לחלק מס' 1 – הצרכן קונה יותר מ-X ויותר מ-Y. לכן ההוצאה הכספית על שניהם גדלה.
- מעבר לחלק מס' 2 – קונים יותר מ-Y ופחות מ-X. לכן ההוצאה על Y גדלה ועל X קטנה.
- מעבר לחלק מס' 3 – קונים יותר מ-X ופחות מ-Y. לכן ההוצאה על X גדלה ועל Y קטנה.
3.5. גמישות הביקוש
כשהצרכן עובר לנקודה A ההוצאה הכספית שלו היא P1*Q1. כשהוא עובר מ-A ל-B ההוצאה שלו היא P2*Q2
כאשר יורד המחיר והצרכן נע מ-A ל-B ייתכנו שלושה מצבים –
א. E>1 – אחוז השינוי בכמות גדול מאחוז השינוי במחיר. זהו צרכן גמיש שהוצאתו הכספית לרכישת המוצר הולכת וגדלה כאשר יורד המחיר (ולהיפך).
ב. E<1 – אחוז השינוי בכמות קטן מאחוז השינוי במחיר. זהו צרכן קשיח (לא גמיש) שכאשר יורד המחיר הולכת וקטנה הוצאתו הכספית לרכישת המוצר (ולהיפך).
ג. E=1 – אחוז השינוי בכמות שווה לאחוז השינוי במחיר. זהו צרכן בעל גמישות יחידתית שהוצאתו הכספית לרכישת המוצר לא משתנה עם שינוי במחיר.
נרחיב את ידיעתנו על צרכן בעל גמישות יחידתית –
זהו צרכן שהחליט מראש על סכום קבוע לרכישת המוצר. נוסחאת של עקומת הביקוש שלו תהיה – P*Q=קבוע. וצורתה לא ליניארית (קמורה)
לדוגמא:
אם צרכן מחליט להוציא 100 ₪ לרכישת המוצר מיד אנו יודעים לצייר את הציור הבא –
3.5.1. חישוב גמישות הביקוש הממוצעת לקטע A-B
שאלה 4 בממ"ן 14
3.6. עקומות גמישות וקשיחות לחלוטין
3.6.1. הביקוש
באיור א' אנו רואים עקומת ביקוש קשיחה לחלוטין. לכל שינוי במחיר אחוז השינוי בכמות=0 ולכן E=0.
באיור ב' אנו רואים עקומת ביקוש גמישה לחלוטין.
3.6.2. ההיצע
באיור א' אנו רואים עקומת היצע קשיחה לחלוטין.
באיור ב' אנו רואים עקומת היצע גמישה לחלוטין.
3.7. עודף הצרכן
עודף הצרכן הוא השטח הכלוא מתחת לעקומת הביקוש ומעל למחיר, ומסמל את רווחת הצרכן.
ככל שהמחיר ירד עודף הצרכן יגדל ולהיפך |
שאלה לדוגמא – מה יקרה לעודף הצרכן כשהמחיר יורד?
4. שוק כללי
ביחידה זו נעסוק בשאלה – "כיצד נקבע מחירו של מוצר חדש בשוק?"
ברור שהמחיר נקבע במו"מ בין יצרנים לצרכנים. אנו ננסה לדמות בכיתה על הלוח מפגש בין יצרנים וצרכנים של מוצר חדש ולהגיע למחירו האמיתי כפי שהיה נקבע לו היינו מפגישים צרכנים ויצרנים אלו בשוק.
לצורך כך יהיה עלינו לבצע את השלבים הבאים –
א. נצרף את כל עקומות ההיצע של יצרני המוצר לעקומת מוצר מייצגת אחת שתקרא עקומת היצע מצרפית
ב. כנ"ל לעקומת ביקוש מצרפית
ג. נקבע תנאים מסויימים למפגש בין ההיצע המצרפי לביקוש המצרפי שיקראו תנאי תחרות משוכללת.
ד. נפגיש היצע וביקוש מצרפיים ונבדוק מהו המחיר המתקבל למוצר.
4.1. עקומת היצע מצרפית
4.1.1. היצע מצרפי – הצגה גראפית
כתוצאה מהצטרפות של יצרן ג' הולכת ומשטחת עקומת ההיצע המצרפית. לו יצאו יצרנים מהענף תלך עקומת ההיצע המצרפית ותזדקר
4.1.2. היצע מצרפי – הצגה מתמטית
לו לפנינו עקומות היצע רבות, לא ניתן יהיה להציג את כולן בצורה גראפית ויהיה עלינו לחשב את ההיצע המצרפי באופן מתמטי מתוך נוסחאות ההיצע של היצרנים הבודדים.
לדוגמא:
ננסח את נוסחאות ההיצע של יצרנים א' ו-ב' מההצגה הגראפית ונראה מהו הכלל המתמטי שמאפשר
צירופן לעקומת ההיצע המצרפית – S א+ב.
נוסחאת יצרן א' תהיה P=2Q
ונוסחאת יצרן ב' תהיה – P=Q
על מנת להגיע ל-S א+ב נשתמש בכלל לחיבור אופקי
הכלל לחיבור אופקי – יש לבודד מכל עקומת היצע את Q ולחבר את הצד השני של כל Q.
יצרן א': 
יצרן ב': 
Q=1.5P של א+ב
תרגיל –
חשב היצע מצרפי ל-S א+ב+ג
יצרן א':
יצרן ב':
יצרן ג':
Q=2.5P של א+ב+ג
תרגיל –
במשק 20 יצרנים שלכל אחד עקומת היצע מסוג P=Q/4 ועוד 10 יצרנים נוספים שלכל אחד עקומת היצע מסוג Q=8P.
מצא היצע מצרפי לכל 30 היצרנים.
יצרן 1 מ-20: q=4p
Q=80p של 20
יצרנים אחרים – q=80p
היצע מצרפי – q=160p
המשמעות – בכל מחיר כל היצרנים יציעו ביחד 160 יחידות.
4.1.3. ביקוש מצרפי
את הביקוש המצרפי נחשב באותה הדרך כמו היצע מצרפי
תרגיל –
במשק 1000 צרכנים שלכל אחד עקומת ביקוש של p=10-q. מצא ביקוש מצרפי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה