פסיכולוגיה של השואה, 10920

 פסיכולוגיה של השואה

להורדת הסיכום בפסיכולוגיה של השואה

נושא: מאפייני האידיאולוגיה הנאצית מבחינה פסיכולוגית

ניתן להגיד כי המאפיינים של האידיאולוגיה הנאצית מבחינה פסיכולוגית היו יצירת הזדהות חברתית בין חברי המפלגה, הדגשת ערכים קולקטיביסטים כלומר הדגשת חשיבות קבוצת הפנים.

יצירת קטגוריות וסכמות המשרתות את הסטריאוטיפים והדעות הקדומות שהאמינו בהן, חלק מכך התייחסות ליהודים כתת אדם.

הגדשת מעמדם של היהודים כמיעוט בולט כדאי ליצור שנאה כלפיו. וכן הבאת היהודים למצב שעיר לעזאזל בכדי ליצור לגיטימציה לנקיטת אלימות נגדם על ידי כך שהם האשמים לכל צרות העם הגרמני.

תשובה: כדאי גם להכליל את הנושא של דעות קדומות קנאיות.

נושא: חוקי נירנברג והירי של בטליון המשטרה 101

שאלה: האם יש לזכור את הקריטריונים המדויקים למי הוא יהודי (השורשים המשפחתיים) ע"פ חוקי נירנברג?

האם יש לזכור את ההבדלים בין מאפייני הפעולה ביוזפוב לעומת בלומאזי?

תשובה: לא. הדברים מובאים רק לשם ההבהרה ההיסטורית. 

נושא: ליל הבדולח

שאלה: במדריך הלמידה כתוב שבליל הבדולח הופרה נורמת התנהגות מרכזית "חסכנות".

לא ברור לי כיצד הפרעות בליל הבדולח הפרו נורמה זו.

תשובה: אחת הנורמות המקובלות בחברה הגרמנית, קודם למשטר הנאצי, הייתה רציונליות כלכלית שאחת מביטוייה הנה חסכנות וניסיון לחסוך במשאבים. ליל הבדולח ייצג את שיאה של המדיניות הכלכלית הנאצית הלא רציונלית קודם לשואה בשל ההרס האדיר שהוא חולל ובעצם פגע בכלכלה הגרמנית, בנוסף לפגיעות הקודמות שנבעו מהחרם של ה- 1.4.1933

היסטוריונים שונים, ביניהם גולדהגן, טוענים כי המדיניות הכלכלית הנאצית הלא רציונלית באה לידי ביטוי לשיאה במהלך השואה כאשר בוחנים את האופנים שבו היהודים נוצלו לצרכים כלכליים, ובמיוחד נוכח המשך ההשמדה בימים האחרונים של הרייך השלישי, כאשר היה ברור שהוא עומד להתמוטט, ונוכח ההעדפה להמשיך להוציא משאבים על ההשמדה במקום להציל חיים של חיילים גרמנים פצועים.

נושא: המאפיינים של הסוד

שאלה: מהם חמשת המאפיינים של הסוד במסגרת תוכנית המתות החסד?

תשובה:

1. מציאות סמויה המקבילה לגלויה

2. חוסר המוסריות של הסוד

3. יחסים בתוך קבוצת הסוד ומחוצה לה

4. מוסריות בין חברים למניעת גילוי הסוד

5. הכוח שיש לחברי הקבוצה ביחס למי שאינו מכיר את הסוד

שאלה: אם אפשר לקבל חידוד יישומי על ההבדל בין הסוד וההשתקה  

תשובה: אל הסוד אפשר להתייחס כתופעה חברתית בעת התרחשותה, ומה שנדרש ממי שמעורב בה לבצע - דהיינו לשתוק - בעת שהיא מתרחשת ולשמור זאת בקרב המעגל הסגור של המעורבים.

ההשתקה מתייחסת לאותה תופעה אך לאחר זמן, בדרך כלל, לאחר שההתרחשות הסתיימה, מתוך נסיון למנוע התייחסות של אחרים שלא היו מעורבים בהתרחשות, ובמרבית המקרים יודעים עליה, לדון בה, כדי שהמעורבים לא ייענשו או לא יהיו נתונים לביקורת.

אוייסרמן ולאופר

שאלה: עד כמה שאני מבינה התיאוריה שלהם מסבירה כיצד עלתה המפלגה הנאצית.

התנועה הנאצית הדגישה ערכים קולקטיבסטיים ובכך גרמה לקבוצת הפנים להתחזק ולהתאחד לעומת קבוצת החוץ. יחד עם זאת, העובדה שלא היה כוח מנגד, של תנועה המדגישה ערכים אחרים, העצימה את כוחה.

האלימות כלפי המיעוטים נבעה מכך שהתנועה הנאצית הדגישה ערכים שאיפשרו להביא לידי ביטוי את האנטישמיות שכבר הייתה קיימת בחברה. כלומר, התנועה הנאצית נתנה לכך מסגרת תרבותית.

תשובה: סיכום יפה של הטיעון

נושא: הנאום של הימלר בפוזן

שאלה: יישום פסיכולוגי "השתקה ולשון כפולה". איך הדבר מתבטא בנאום הימלר?

תשובה: הימלר פותח את הנאום ב- "אני רוצה, בגילוי לב מלא, להעלות בפניכם פרק קשה מאוד. בינינו נשוחח על כך הפעם באופן גלוי ביותר, ולמרות זאת לעולם לא נדבר על כך בפומבי." זוהי ההשתקה. כלומר, הוא אומר להם, כולנו שותפים במעשה, ואסור לנו לדבר עליו לעולם, חוץ מהפעם הזו.

וכשהוא אומר "אני מתכוון עתה לפינוי היהודים" הוא מדבר על הלשון הכפולה ובכדי להבהיר מה משמעה הוא מיד אומר "להשמדת העם היהודי". ושימי לב שהוא חוזר על כך, כמעט מילה במילה, במשפט הבא. וכך הוא מחזק את הלשון הכפולה, למרות שברור לו ולכל השומעים במה מדובר, משום שהלשון הכפולה שימשה את הנאצים כבר מעת הפלישה לברית המועצות, וכל המשתתפים בהשמדה כבר הבינו את משמעותה של השפה הנאצית.

שאלה: בנאום של הימלר בפוזן הוא מדבר על הצורך  לשמור על האנושית בשגרה מיחד  ולא להיות רך בתהליך ההשמדה מאידך. האם יש לראות בזה את הכוונה להשתמש  בפיצול  לפי ליפטון?   

תשובה: הנאום הנו אכן הדוגמאות הבולטות לכך שהמחוללים הבכירים הכירו בקשיים של המחוללים מן הדרג הנמוך להתמודד, ובעצם מן הכרה בצורך שלהם לפתח את העצמי המפוצל.

נושא: העצמי המפוצל/העצמי החצוי/ העצמי של אושוויץ

שאלה: מהו מושג ההכפלה של וולר מהמאמר, והאם הוא בעצם נותן ביקורת לליפטון על העצמי החצוי?

תשובה: מבחינה מושגית, מושג ההכפלה doubling שוולר דן בו הוא בעצם מושג העצמי החצוי או הכפול של ליפטון.

הנקודה החשובה לעניינו הם חמשת המאפיינים של העצמי החצוי שוולר מזהה אצל ליפטון, וארבע הביקורות שהוא מציע על חמישה מאפיינים אלו.

שאלה: מהי הכוונה במושג DOUBLING במאמרו של LIFTON? 

תשובה: המושג משמש את ליפטון כדי לציין את קיומם של שני סוגי עצמי בקרב המחוללים. האחד, זה ששימש אותם לצרכי תפקודם בחברה הגרמנית (משפחה, חברים) והשני, זה ששימש להם בכדי לתפקד בזירות ההשמדה. כך ליפטון מסביר כיצד יכלו המחוללים להמשיך ולתפקד בשתי הזירות בלי להיפגע מבחינה נפשית.

שאלה: בעת קריאת החומר, הועלתה התיאוריה של שני "עצמי" למחוללים - של העבודה ושל חיי המשפחה. קשה לי להאמין שהפרדה כזו פשוטה תוכל להסביר איך לעבודתם לא היתה כל השפעה על התנהגותם גם בחייהם האזרחיים - כל מי שצפה אתמול בסרטים או בתוכניות ראה את תחושת העליונות והאלוהיות שהיתה לסוהרים. כיצד אפשר להתנתק בסוף היום מהאדרנלין והשפעתו העצומה של הכח, וללכת הביתה למשפחה, בלי שתהיה המשכיות לאותן תחושות - כיצד אחרי שאדם הורג אחרים ביריות אקדח כי סירבו לו יכול לקבל סירוב גם בחייו הפרטיים לאחר מכן? בנוסף, ההדחקה של כל מעשיהם היא מנגנון הגנה, אך גם פרויד טען כי מידי פעם ישנן "בריחות" של אותו חומר מודחק לפני השטח, וכי בסופו של דבר האדם מתמוטט או אינו מצליח עוד לשמור על כל אותו עולם מוסתר - האם ישנם מקרים של נאצים שלאחר מספר שנים השתגעו, התפרקו ביקשו מחילה-לאור כל מה שעשו?

אינני כותבת ממקום רגשי אלא שכלתני. לדעתי תיאוריית הפרדת ה"עצמי" און רעיון העתקת הסמכות של מילגרם אינם מספקים תשובה מלאה.

תשובה: כפי שפרופסור בר-און מספר בהרצאות שעוסקות בתקופה שלאחר המלחמה, הוא עצמו ניסה לאתר את התופעות שאת הצגת ולא מצא עדויות נרחבות לכך. ידוע על מספר קטן מאוד של מחוללים שחשו מצוקה נפשית בשל מעשיהם במהלך ההשמדה, ואלו ברוב המקרים ביקשו להשתחרר מתפקידם ואכן שוחררו. הרוב הכמעט מוחלט, כפי שבין השאר מתאר בראונינג, למרות הקשיים הנפשיים המשיך בתפקידם, בין השאר באמצעות שתייה לשוכרה. העובדה היא שבני המחוללים כפי שיעלה מההרצאות שלאחר השואה דיווחו כי לא ידעו על מעשי אביהם, ולא חשו כי מעשיו השפיעו על יחסם לילדיהם. להיפך, מרבית בני המחוללים דיווחו על הורים שטיפחו אותם ואהבו אותם בלא תנאי. קשה לקבל זאת, אבל זו בדיוק התמונה המצטיירת גם ממקרים של מחוללים שלקחו חלק במקרים אחרים של רצח עם לאחר השואה, ובני משפחותיהם. כאשר תופסים אדם אחר כמי שאינו ראוי לחיות או כמי שלמעשה אינו יצור אנושי, קל הרבה יותר להתייחס לרציחתו כאירוע שאינו מפר את השגרה, וכך להמשיך את מסגרת החיים הרגילה בקרב מי שכן מוגדרים כבני אנוש.

שאלה: האם המוסריות הפרדוקסלית של  בר-און היא אמצעי הגנה משלים  לפיצול  של ליפטון מבחינתם של המחוללים?

תשובה: זה רעיון יפה, אך לא בהכרח. אדם יכול לפתח עצמי מפוצל בלי להתנסות במצב של מוסריות פרדוקסלית ולהיפך. עם זאת, אפשר להסביר מצב מסוים ככזה המחייב את שני ההסברים.

מספר שאלות:
1. האם בכלל השם "האני-אשוויץ" מבטא את המושג "אני-מפוצל" בהקשר של הרופאים?
2. האם הוא נוצר עקב פרדוקס "ריפוי-הרג" שמדבר על השמדת היהודים כריפוי העם הגרמני?
3. האם נכון להגיד שהוא התגבש בעזרת :
א. תעמולה נאצית של קבלת היטלר והממונים שלו כסמכות עליונה עד מוות?"
ב. תעמולת הנאצים של תפיסת היהודי כאיום?
ג. תעמולת הנאצים של היהודי כנחות באופן לוגי ומדעי?
ד. לשון כפולה -במקום המילה הרג יהודים אומרים פתרון סופי
ה. הבנה שאני רק חלק קטן ממערכת ולא גורם משמעותי שגורם להרג הזה
- האם העצמי מפוצל מורכב למעשה משתי תכונות המאפשרות לקיומו בכלל שהן "צמצום טווח ריגשי-NUMBING" ו"צמצום טווח קוגניטיבי"

תשובה: נכון להכל

שאלה: בקטע קריאה 9 אנו אמורים להתמקד בניתוח הביקורתי של Waller את Lifton.
לא כל כך הבנתי מהן נקודות הביקורת. יש תהיות כלליות אך לא הבנתי נקודתית מהי הביקורת.

יש להתייחס לסוגיות הבאות שהעלה וולר ביחס לליפטון

1. האם הפיצול הוא הסבר פסיכולוגי מספק כיצד בני אדם רגילים ביצעו השמדה, או האם זהו המנגנון הפסיכולוגי שבו עשו שימוש המחוללים בכדי לא להתמודד עם האשמה שחשו בשל מעשיהם? כלומר, זה אינו מנגנון מסביר, אלא מנגנון הסתגלותי שאפשר למחוללים להתרחק מהרוע שביצעו, וכך, מאוחר יותר להימנע מהאשמה עצמית בחוסר מוסריות.

2. גם אם מתייחסים לפיצול כמנגנון הסתגלותי, האם הפיצול היה חיוני מבחינת המחוללים? כלומר, האם אכן זה היה המנגנון היחיד אשר בטווח הקצר אפשר להם להרחיק את העצמי המחולל שלהם מהעצמי הרגיל שלהם. שהרי ליפטון הצביע על הדיאלקטיקה שבין שני סוגי העצמי. שהרי איך אדם הפגין אהבה כלפי משפחתו, בעוד שהעצמי שלו אפשר לו לרצוח.  הרי ייתכן והיו מנגנונים קצרי טווח נוספים, כמו שתייה לשכרה ופיזור אחריות. כמנגנון לטווח ארוך, לפיצול חסרונות נוספים, במיוחד נוכח הקושי להתמודד לפרקי זמן ארוכים עם דיסוננס, כפי שהמחקר מדגים. זאת בשל הצורך להיות בעלי עצמי אינטגרטיבי.

3. מהן ההשלכות ארוכות הטווח של הפיצול כמנגנון הסתגלות? השאלה היא האם העצמי הרגיל יכול שלא להיפגע או להשתנות מהעצמי המחולל בטווח הארוך.

4. הפיצול נשען על מחויבות אידיאולוגית. ליפטון טען כי הרופאים הנאצים היו מחויבים אידיאולוגית וראו עצמם כלוחמים אידיאולוגיים השומרים על טוהר הגזע הארי.

אולם לאידיאולוגיה כוח השפעה מועט על מחוללים. זאת משום שהיא לא קוהרנטית ועקבית. בנוסף, המחקר ההיסטורי מראה כי הרופאים הנאצים פעלו גם מטעמים אישיים שלא היו קשורים לאידיאולוגיה. 

נושא: הבנליות של הרוע

שאלה: טיעוני ארנדט ומילגרם - אני יודע ששניהם אומרים שהמחוללים היו אנשים נורמליים ולא לקו בפסיכופתלוגיה מסוימת ושניהם צייתו לבעלי סמכות, אך מה ההבדל בין טיעונה של ארדנט לטיעוניו של מיליגרם?

תשובה: לפי ארדנט, הצדדים האישיותיים שלהם אנו קוראים "רוע" קיימים בכולנו ותלויים מאפיינים סיטואציוניים. אי החריגות הפסיכולוגית של אייכמן קיימת בכולנו ולכן מאיימת על בתי המשפט שכן לא ברור האם האדם סוטה חברתית. הנאצים היו, במובנים רבים, ככל האדם.

שים לב, אמרת ששניהם מדברים על ציות לסמכות. אני חושב שחנה ארדנט דיברה על הטבע האנושי אבל לא "תלתה את האשמה" בגורמי סמכות. מילגראם מסכים עם החלק הראשון של הטיעונים שלה אך כן מדבר על גורמים סיטואציוניים הכוללים דמות סמכותית. מנגנוני הציות שבנו- שהם מנגנונים חברתיים, לא מונעים פעילויות "מרושעות". זה ההבדל בינהם.

הדומה: "המחוללים הם אנשים נורמאליים";  "למחוללים אין פתולוגיה";  "הכל נובע ממאפיינים סיטואציוניים ולא אישיותיים"

 

השונה: ארנדט - "מאחר והאדם אינו סוטה חברתית, יש בכך איום על בתי המשפט. זו שאלה פילוסופית". אינה מדברת על ציות לסמכות.

מילגראם- "מנגנוני הציות לסמכות הם חברתיים ולכן יוצאות פעולות מרושעות". אינו מדבר על מקרים בהם אנשים אינם נתקלים בגורמי סמכות.

הדומה - אדם נורמלי פשוט ומי שנוהג ברוע על בסיס הרציונליזציה שטוב לנהוג

כך מכיוון והדבר נגזר מכוח הסמכות או שירות מטרה גדולה יותר.

האישיות שלו בנלית.

השונה- המחויבות האישית נבעה מרצון למימוש עצמי באמצעות הבירוקרטיה;

אצל מילגרם אין התייחסות למימוש עצמי.

חנה ארנדט תראה במעשים של אייכמן נגזרת של "חוסר היכולת להבין את המדיניות שהוא משרת, נסיון לריצוי הממונים, ונעשים מתוך העובדה שהיה בירוקרט עלוב."

מילגרם ראה את המעשים כנגזרים מהנחיות האחר.

שאלה: האם ניתן למתוח קו בין טיעוניו של מקקלר על המחוללים שיכולים להיווצר בכל חברה  שתיצור מערכת ארגונית למטרות השמדה  לבין טיעונה של ארדנט על הבנליות של הרע בהקשרו של אייכמן שלמעשה  אם הוא היה מקושר לארגון אחר  אז הוא היה עוד פקיד אפרורי שממלא את יומו תחת הוראות ביצוע חיוביות יותר לעומת המערכת הנאצית שניתבה אותו לכוון תעשיית המוות?

תשובה: שני התיאורטיקנים מצביעים בעצם על אותה טענה במידה רבה. בכל חברה, אם מתקיימת חלוקת עבודה מתאימה, אנשים רגילים בסופו של דבר יעסקו בהשמדה אם התנאים המתאימים, מבחינה ארגונית, פוליטית, תעמולתית, יתקיימו.

נושא: הסברים לגבי התנהגות המחוללים

שאלה: כיצד ניתן למקם את התיאוריות על התנהגות מחוללים ב- 2 צירים:

 

א. סיטואציה מול אישיות

אישיות: גילברט, אדורנו.

סיטואציה: קלי, מילגרם, אש, זימברדו, קלמן.

 ב. והאם יתכן שהתנהגות זו התקיימה רק בגרמניה או בעולם?

גרמניה: גילברט

עולם: אדורנו, קלי, מילגרם, אש, זימברדו, קלמן.

האם שכחתי מישהו?

תשובה: ברמה העקרונית גם אדורנו ועמיתיו, וגם קלמן והמילטון טוענים כי התאוריה שלהם תקפה לכל מצב של גילוי רוע ולא רק בגרמניה. העובדה היא שמחקרים אלו בוצעו בארה"ב ולא בגרמניה.

נושא: מילגרם ואש

שאלה:

1. איזה מהתנאים בניסוי של מילגרם יש לזכור?

2. האם יש לזכור את כל 8 הניסויים של אש ואם לא- איזה מהם יש לזכור?

תשובה

שום תנאי, אלא את השורה התחתונה של כל מחקר ומשמעותה. קונפורמיות אצל אש, העתקת האחריות אצל מילגרם.
נושא: הויכוח בין בראונינג לגולדהאגן

שאלה: מהי הכוונה באנטישמיות אלימינציוניסטית?

תשובה: זוהי התזה של גולדהגן - הטענה שלו שזוהי אנטישמיות מסוג מיוחד, שאפיינה רק את גרמניה הנאצית, ומטרתה הייתה חיסול מוחלט של היהודים וגיוס מוחלט של כל החברה הגרמנית במטרה להשיג זאת.

שאלה: אני מבינה כי גולדהגן טוען כי האנטישמיות הייחודית של הגרמנים היא שהובילה אותם לבצע את  השמדת היהודים, בניגוד לבראוניניג שמדבר על אנשים רגילים, ומכאן שזה היה יכול לקרות לכל אחד.  השאלה שלי היא מה בדיוק פירוש המושג אנטישמיות אלימינציוניסטית?

וגם האם עדיין זה סותר את מה שבראונינג אומר - כלומר האם לא נכון לומר שבכל מקום בו אידיאולוגיה מסוימת מושרשת בעם היא עשויה יום אחד להוביל למעשים קיצוניים?

תשובה: התזה של גולדהגן טוענת שזוהי אנטישמיות שמטרתה הייתה חיסול מוחלט של היהודים בשל היותם גזע שונה מהגרמנים הארים. בניגוד לסוגים קודמים של אנטישמיות כמו זו שרווחו בימי הביניים ובאירופה הקדם נאצית שהסתפקו בפתרון של גירוש היהודים מהמדינות או בהמרת דת, לפי גולדהגן, המצדדים באנטישמיות ששיאה היה באנטישמיות הנאצית סברו כי הדרך היחידה לפתרון הבעיה היהודית היא חיסולם הפיזי המוחלט של היהודים באשר הם, באירופה ומחוצה לה. בזה הייחוד של סוג אנטישמיות זה. הדבר סותר את בראונינג, משום שבראונינג מדגים כיצד אנשים שאינם בהכרח אנטישמים, וודאי לא כאלו המחזיקים באנטישמיות חסלנית כמו זו שבה דן גולדהגן, מגיעים עם הזמן להיות רוצחים מיומנים.

אם בוחנים את שני הטיעונים האלו עולה השאלה האם מעשים קיצוניים של רצח עם יכולים להיות מבוססים אך ורק על אידיאולוגיה המצדיקה השמדה, ואז עולה השאלה איזו סוג של אידיאולוגיה. כפי שמוצג בהרצאות העוסקות במקרים של רצח עם לאחר השואה, רצח עם יכול להתרחש גם על בסיס של אידיאולוגיה פוליטית ולא בהכרח כזו על בסיס אתני/לאומי. וכאן גם עולה שאלה נוספת, האם האידיאולוגיה היא בהכרח הכוח המרכזי או שאולי פועלים כוחות סיטואציוניים?

נושא: המאמר של פרופסור בר-און על העמידה מן הצד

שאלה: אינני מבין כיצד מוסריות פרדוקסלית מסבירה התנהגות בזמן האירוע- עמידה מהצד המתרחשת בזמן השואה- בעוד שמוסריות פרדוקסלית מתייחסת לרציונליזציה לאחר מעשה. בנוסף לכך נראה לי שמבחינה אקדמית נסיון להסביר מניעים של עומד מהצד על ידי שמוש במספר ארועים בודדים שבר-און איתר מתוך שיחות עם מחוללים הוא קצת "מתיחה" של גבולות התיאוריה.

במאמר מוזכרים גם מושגים של normalization versus normalcy

as well undescribable and undiscussable.

אודה לך אם תוכל קצת להבהיר במה הכוונה שכן אני הולך לאבוד.

תשובה: אם מחולל מגלה רחמים כלפי קרבן אחד בלבד, וגם אם אינו מציל אותו, אלא לא מתערב במה שקורה, בעוד שאין לו כל מחשבות שניות ביחס ליתר הקרבנות, הרי הוא בגדר עומד מן הצד במהלך אירוע. נכון שבקורס לא הובאה דוגמא היסטורית כזו, אך יש כאלו למכביר.

מושגי ה- undescribable and undiscussable

מציגים את השאלה מדוע הקרבנות, כמו גם המחוללים, לא יכלו לספר על מה שקרה להם, כל אחד ממניעיו הוא. הטענה היא שהמנגנון הפסיכולוגי משותף, חוסר היכולת לשתף בדברים שהם חורגים מכל מציאות מוכרת שזהו ה- Undiscribable או בעברית הבלתי ניתן לתיאור.

משום שאין כלים לשוניים לתארם, ומכאן גם חוסר היכולת לדון בהם ולהסביר מה קרה לאדם למי שלא היה נוכח.

Undiscussable משמעו בעברית מה שאינו ניתן לדיון –כלומר, אירוע או תופעה שאינם נכללים במסגרת המושגית של האדם השומע לסיפור, ולכן הוא אינו יכול להבין, גם אם הוא מאוד רוצה, את מה שהמספר רוצה להעביר.  

מכאן גם אפשר לראות מדוע נעשה ניסיון ליצור מציאות נורמלית נוכח תנאים שאדם חווה, ואינם ברי תיאור ודיון. ואז השאלה היא האם זו מציאות נורמלית או מציאות שהיא לכאורה נורמלית.

נושא: המקרה של פרנץ סטגנל

שאלה: מהסיפור של סטנגל עולה כי הקו שהנחה אותו לאורך כל המלחמה הוא האיומים של הממונים עליו כי ייענש וינקטו נגדו צעדים משמעותיים, והדאגה לשלום משפחתו. כמו כן נראה כי סטנגל לא אימץ את האידיאולוגיה הנאצית הרואה ביהודי כנחות וההשמדה אינה פעולה פושעת - סה"כ סטנגל אינו עונה ל"תבנית" של חייל אס.אס.

רציתי לדעת כיצד הענישה משתלבת במנגנוני הפעולה של הנאצים?

תשובה: כמו מחוללים רבים, היה חשוב לסטנגל להציג עצמו אחרי המלחמה כמי שלא היה אנטישמי בהכרח. האם זה אומר בהכרח זה אומר שכך המקרה לגבי כל מי שנקט בטקטיקה הזו? יכול להיות שבמקרה שלו הדבר היה נכון, אך אין לדעת בוודאות. ויותר מכך, העובדה שאדם לא היה אנטישמי אין משמעותה שהוא לא הונע ע"י גורמים אחרים, כמו שיקולי קריירה.

 רבים מהמחוללים, גם הבכירים, כמו סטנגל, אכן נקלעו לסיטואציה הזו, בלא הכשרה אידיאולוגית מוקדמת, דוגמת זו שעברו אנשי האס.אס. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שגם אם אדם אינו מאמץ במלואה אידיאולוגיה מסוימת, אין משמעות הדבר שהוא לא מושפע ממנה בצורה כלשהי כחלק ממי שחי בחברה מסוימת המתאפיינת בהלך רוחות מסוים.

 כיוון אחר הוא שאכן רבים שחיו תחת המשטר הנאצי חיו תחת אימת הענישה. אבל, כאן יש להבחין בין ענישה בפועל לבין תחושה של איום בענישה. באופן יחסי, מעטים שחיו תחת המשטר הנאצי אכן נענשו מטעמים שונים. כך לדוגמא, מאלו שנדרשו  להשתתף בתחילת ההשמדה היו מי שסרבו, אך לא קרה להם דבר.

אבל מי שסרב להשתתף בה ככל שהמלחמה התקדמה והיה ברור כי המשטר הנאצי עומד להתמוטט, נענשו בחומרה. המשטר הנאצי השליט אווירה של טרור לא רק כלפי הקרבנות שלו, אלא גם כלפי הגרמנים עצמם. יש בכך דיון במדריך, וידוע שמי שהביע התנגדות היה יכול לאבד את משרתו או להישלח למחנה ריכוז. התמונה מאוד מורכבת ופעלו בה מגוון כוחות תוך אישיים, לחצים לקונפורמיות וחשש מענישה, וגם השפעות שמקורן בשינוי המצב בגרמניה ובמעמדה במהלך המלחמה.

הניסוי של זימברדו  

שאלה: האם נערכו בעבר או נערכים כיום ניסויים דומים הקשורים להסתגלות לתפקיד? הרי לפי ניסוי בודד שהתפתח בצורה מסוימת אי אפשר להסיק מסקנה לגבי הסיבה להתנהגות של "הסוהרים".

תשובה:  אמת שמקובל להתייחס בזהירות למחקר יחיד בשל החשש שהתוצאות בו מקריות.

ונכון גם שבהשוואה למחקר של מילגרם, שגם אם לא חזרו עליו במלואו, הרי שיש רפליקציות רבות חלקיות שלו, הרי שהמקרה של הניסוי של זימברדו חריג. אבל נוכח הריאליזם והעוצמה האדירים של המחקר הזה, הממצאים והלקחים העולים ממנו מקובלים מאוד כהסברים המרכזיים להתנהגות המחוללים.

נושא: האישיות הסמכותית

שאלה: האם תוכל לחדד קצת את הנחת המחקר של אדורנו ועמיתיו במחקרו- האישיות הסמכותנית? אני מצטט ממדריך הלמידה: הנחת המחקר הייתה כי האמונות הבסיסיות של האדם (פוליטיות, חברתיות, כלכליות) מעצבות טיפוס אישיותי מובחן, זה הנוטה להשתכנע ולקבל מסרים של תעמולה אנטי דמוקרטית- זה הטיפוס הנוטה לפאשיזם.

זו הנחת מחקר מעגלית...

נראה לי שמושגים כמו לאומנות ואתנוצנטריות מגדירים גם את מה שאדורנו קרא לו אישיות סמכותנית ואלו גם מאפיינים של פאשיזם.

תשובה: כפי שציינת "הנחת המחקר של אדורנו ועמיתיו הייתה כי האמונות הבסיסיות, אלה הפוליטיות, החברתיות והכלכליות, של אדם, מעצבות טיפוס אישיותי מובחן, זה הנוטה להשתכנע ולקבל את המסרים של תעמולה אנטי דמוקרטית. זהו הטיפוס הנוטה לפשיזם". אבל יש לשים לב לכך שגם שמדובר כאן בנטייה. "הטענה הייתה כי אפשר להבחין בין מי שמפגינים נטייה אידאולוגית פשיסטית לבין אלה שאינם מפגינים נטייה זו. אם אדם מזוהה כבעל נטייה אידאולוגית פשיסטית משמעות הדבר היא כי הוא מחזיק בערכים, בעמדות ובדעות המנחים את התייחסותו למגוון נושאים כמו דת, קבוצות מיעוט, כלכלה, פוליטיקה ועוד.

אחד מביטוייה הבולטים של הנטייה לפשיזם היא הנכונות להיענות לתעמולה פשיסטית. תעמולה זו יעילה במיוחד אם רבים בחברה מסוימת חולקים את הפוטנציאל האנטי דמוקרטי". וכן "המנהיגות הנאצית ... עשתה כל מאמץ כדי לעורר את הנטיות האנטי דמוקרטיות של הגרמנים ולדכא כל ביטוי של התנגדות למשטר".   ובנוסף "במוקד המחקר עמדה השאלה, מדוע בני אדם מסוימים, ולא אחרים, נוטים להפגין עמדות אנטישמיות ונטיות פשיסטיות?"  "אדורנו ועמיתיו טענו, כי מבנה אישיותי מובחן כזה המאפיין מי שנוטה לקבל אידאולוגיות פשיסטיות, מתפתח בסביבה משפחתית מובחנת. כלומר, אם בוחנים מכלול הנחות אלו מתברר כי אדורנו ועמיתיו מניחים כי באם אדם יגדל בסביבה חברתית מובחנת, היא יפתח נטייה אישיותית-ערכית מובחנת. בכדי שנטייה זו תתבטא בפועל נדרשת תעמולה המעודדת אותה, וגם קיומו של רוב בחברה המגלה נטיות דומות, והנענה למשטר המעודד מגמות אלו. לכן, אין כאן בהכרח מעגליות, אלא מגוון תנאים החוברים יחד. עם זאת, הגורם המכונן לפי אדורנו ועמיתיו, היא האווירה המשפחתית, ועל כך יש ביקורת רבה, כמו גם על ההתמקדות שלהם על המשתייכים לימין הפוליטי כמתאפיינים באישיות הסמכותנית.