אישיות, תיאוריה ומחקר סמסטר ב2010
תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות
לכל אדם יש מציאות ואמת משלו, ולכן החיפוש אחר אמת אחת אובייקטיבית הוא חסר משמעות. הדת, המדינה, ערכי המוסר והאידיאולוגיות השונות פוגעות בחירותו של האדם וביכולתו למצוא את באמת הפנימית שלו.
הפנומנולוגיה (תורת התופעה) אין אפשרות להפריד בין התצפית האמפירית והמדען. משמעות התופעה בתודעת האדם היא החשובה.
גורמים משותפים לאקזיסטנציאליזם ולהומניזם:
1. החקירה מתמקדת בחוויה עצמה והחוקר מנסה לשחרר עצמו מתיאוריות מוקדמות. הפסיכואנליזה והביהביוריזם מתבוננים בנחקר מבחוץ ואילו האקזיסטנציאליזם וההומניזם מנסות להתבונן בנחקר מבפנים ולחוות את החוויה כמוהו.
2. האדם כבעל בחירה חופשית ויכולתו לשלוט בגורלו.
מרטין היידגר (היה גם נאצי)
האדם כבורא עולם - זהות מוחלטת בין האדם והעולם, האדם הוא זה המעניק משמעות לדברים ואת מידת שימושיותם לתועלתו.
אותנטיות - ככל שהאדם יישאר פתוח יותר לאין סוף האפשרויות הגלומות במציאות, כך יהיו חייו אותנטיים יותר. אמונה באפשרות אחת לאותו מצב עצם משמעו אטימות לאין סוף האפשרויות.
במצב של פתיחות מרבית, העולם תמיד חדש ובלתי מוכר לאדם. זהו מצב שקשה לשאתו מכיוון שאין בו תחושת ביטחון אלא בדידות, ומטיל על האדם אחריות בלעדית לקיומו ולמעשיו. כדי לברוח ממעמסה זו האדם פונה אל הזולת, ומאמץ לעצמו את המשמעויות המקובלות שהחברה מעניקה למציאות. האדם בד"כ מקריב את האותנטיות, את האמת של עצמו, לטובת תחושת הביטחון.
שחרור מהקונפורמיות - החוויה היחידה שעשויה לשחררו מהקונפורמיות ולהציבו מחדש אל מול האמת הייחודית שלו היא חווית האימה. חוויה מיסטית של עמידה מול האין, מול המוות, מול כיליון של כל ממשות. מותה של הממשות פותח פתח לקיום מחודש של האפשרות.
היות שם - היות בעולם (Being/Becoming)
האדם והעולם כיחידה אחת. העולם מתגלה בפני האדם, והאדם מממש את עצמו ע"י פעולותיו בעולם. קיומו של האדם הוא תהליך בלתי פוסק של התהוות והשתנות בניסיון להשיג שלמות רבה יותר. האדם הוא היצור היחיד המודע לתהליך זה, ולכן הוא גם אחראי לו. אחריותו הבסיסית של האדם היא להיות קיים בפתיחות לעולם.
רולו מאי טען כי הכוונה היא ל"התהוות" כלומר, קיומו של האדם אינו מצב סטטי אלא תהליך דינמי השואף תמיד להגשמה.
הפסיכולוגיה הקיומית מבחינה בין 3 ממדים של העולם שבתוכו האדם קיים:
- העולם שמסביב – התייחסותו של האדם לעולם הפיסי ולמציאות הפיזיולוגית של האדם (נוף, צרכים ביולוגיים, בע"ח)
- העולם עם – התייחסותו של האדם לסביבה האנושית ולקשרים הבינאישיים.
- העולם של עצמו – התייחסות האדם לעצמו. המחשבות והרגשות של האדם בנוגע לעצמו ולגופו.
האדם הבריא הוא בעל יכולת למימוש עצמי בכל שלושת העולמות, מבלי שיהיה צורך להקריב אחד מהם לטובת השני.
חופש הבחירה של האדם (אחריות, רצון ואשמה)
חופש הבחירה מוחלט אך קיים במסגרת נתונה, קרקע הקיום של האדם, המסגרת שלתוכה נולד והמגבלות המולדות שלו.
החופש הוא בכל זאת אין סופי מכיוון שגם בתוך המסגרת המוגבלת, האדם יכול ליצור אין סוף אפשרויות ומשמעויות. חופש הבחירה האמיתי קיים מתוך קבלה של המגבלות המציאותיות. הכוונה היא לא להתמרדות אלא לפתיחות לאפשרויות האמיתיות הקיימות. החופש הבלתי מוגבל מטיל על האדם אחריות בלעדית לחייו.
כל הממדים של קיומנו בהווה מושפעים מכוונותינו לעתיד. כך למשל נתפוס אנשים בחיינו בצורה שונה בהתאם לתפקיד שנרצה שימלאו בחיינו. גם זיכרונות העבר מושפעים מהאופן שנרצה לראותנו בעתיד. אדם שמטרתו להיות עצמאי מאוד, יזכור בעיקר חוויות ילדות שבהן נאלץ להיאבק על עצמאותו. בניגוד לדטרמיניזם של פרויד, שטען שהעבר קובע את ההווה והעתיד, האקזיסטנצילים טוענים שהעתיד הוא שקובע את העבר והווה – תפיסה טלאולוגית.
· אשמה קיומית – מצב בו כל בחירה של האדם היא בהכרח ויתור על אפשרויות אחרות, לפיכך, לעולם לא יוכל לממש את כל האפשרויות שלו ולכן הוא חש אשמה קיומית.
· אשמה נוירוטית - רוב בני האדם מנסים להתחמק מהאחריות הבלעדית על חייהם ובוחרים לחיות לא מתוך השאיפה למימוש עצמי אלא מתוך ניסיון להתאים עצמם לציפיות הסביבה. בני אדם אלה עלולים להיקלע למשבר שיגרום להם לתחושה של אשמה נוירוטית הרסנית ומקיפה יותר מאשמה קיומית.
· תבנית העולם של האדם - ניתן לזהות בכל אדם תבנית מסוימת שעל פיה הוא תופס את עצמו ועולמו בו הוא פועל. תבנית זו משפיעה על כלל ההתנהגות שלו במצבים שונים. ככל שתבנית העולם רחבה ומורכבת יותר כך קיומו של האדם פתוח יותר ונתון לפחות לחצים.
חרדות קיומיות
חרדות האדם האותנטי:
1. חרדת האי קיום - חרדה הנובעת מהידיעה כי עלולים למות בכל רגע נתון, אולם, עשויה להיות גם כוח חיובי הדוחף את האדם לשאוף למימוש מלא של חייו בכל רגע. החרדה מתבטאת גם בחרדה ממוות פיזי וגם בחרדה מאובדן הזהות. בני אדם בעלי תחושת זהות חלשה במיוחד עלולים לפתח רגשות פחד וחרדה.
2. חרדה מחוסר הוודאות בעתיד - האדם האותנטי החי בידיעה כי אין שום ודאות כי מטרותיו תוגשמנה, הידיעה שהעתיד תלוי בו ובהחלטותיו הופכת את החוסר וודאות של העתיד למפחידה במיוחד.
3. חרדה מחוסר משמעות הקיום - הידיעה שהמוות הוא בלתי נמנע וכי אנו עלולים לסיים את החיינו חסרי כל, מעלה את השאלה האם יש טעם בחיים מלאי סבל וחשש.
4. חרדה מבדידות - מתוך הידיעה כי האדם הנו האחראי היחידי לחייו, בבוא העת יתמודד לבד מול המוות, אין באפשרות הזולת לבטל זאת.
מאידך גם לאדם הלא אותנטי חרדות (חרדות אבדן הזהות):
1. חרדה מפני היבלעות - תחושת הזהות כה רופפת ולא מפותחת עד כי כל מגע עם הזולת מעורר חשש שמא יבלעו/ייטמעו בתוך אישיותו ויאבדו את זהותם. פעולת ההגנה מתבטאת בהתרחקות מהזולת, ובבדידות מוחלטת.
1. חרדת ההצפה - האדם חש ריק מבפנים וחושש כי המציאות החיצונית תפלוש לתוכו ותמחק את זהותו.
2. חרדה מהתאבנות - מתעורר כשהיחס אליו, או אל אחרים הוא כאל חפץ חסר נשמה וזהות.
רוב בני האדם מנסים להתחמק מהחרדות הקיומיות ע"י בריחה לביטחון שבקונפורמיות (ערכי מוסר, דת, כתות). הם נמנעים מלהעניק משמעות ייחודית לחייהם, ובכך המוות אינו נורא כל כך כי החיים אינם בעלי משמעות. בני אדם אלה עלולים לשלם על בחירה זו בצורך מתמיד להסתיר מפני עצמם ואחרים את פחדיהם. אין אפשרות להתחמק מהחרדות הקיומיות. הדרך היחידה לבריאות נפשית היא לחיות באומץ עם החרדה.
פסיכופתולוגיה
הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית מתנגדת לגישה הפסיכיאטרית המנסה לערוך הבחנות דקות בין סוגים שונים של פסיכופתולוגיות.
ע"פ הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית, הפרעה נפשית היא בחירה של האדם באופן הוויה מסוים. מכאן כי כל הפתולוגיות נובעות מהבריחה מאחריות והניסיון להתחמק מתחושת האשמה הקיומית והחרדות הקיומיות. בריחה זו עלולה להביא לתחושות של חוסר אונים הגוררות התנהגות אלימה, התמכרויות שונות, ומגוון של פוביות וסימפטומים כפייתיים, ואפילו לפסיכוזות.
רונלד ליינג
טוען כי הפסיכוזה אינה מחלה אלא דרך ההתמודדות של האדם עם המציאות המשוגעת והתנהגות הנראית כמשוגעת הופכת להיות מובנת כשמנסים לראות אותה דרך עייניו של המטופל. אצל הפסיכוטי יש הפרדה בין האני האמיתי למזויף. האני המזויף מתאים עצמו לציפיות הסביבה, אך מכיוון שזוהי רק הצגה, זיוף, האני האמיתי יכול לשמור על תחושת הזהות הייחודית שלו. הבעיה היא שהאני המזויף גדל במשך השנים והאני האמיתי מתרוקן מכל תוכן. הפסיכוזה היא פריצה נואשת אחרונה של האני האמיתי מבעד למסכה של האני המזויף.
הפסיכותרפיה
אם הפסיכופתולוגיה היא תוצר של הבריחה מאחריות, הרי שהפסיכותרפיה חייבת לדחוף את האדם ליטול שוב את האחריות לחייו ולנסות לממש את שאיפותיו. לעיתים אפשר לעשות זאת באופן ישיר, ולעיתים יש צורך בניתוח חלומות ואסוציאציות חופשיות כדי להגיע אל הרצונות שהודחקו בלא מודע של האדם.
ויקטור פרנקל (ניצול שואה)
ניטשה: "מי שיש לו 'למה' שלמענו יוכל יהיה לשאת כמעט כל 'איך'".
הלוגותרפיה, מנסה לדחוף את האדם ליטול אחריות לחיפוש משמעות בחייו. המשמעות הינה ייחודית לכל אדם ועליו לחפשה. המטפל יכול לעזור לאדם בחיפוש המשמעות ע"י הפניית תשומת הלב של האדם מעצמו כלפי חוץ אל הזולת. לעיתים קרובות הנתינה לזולת היא הדרך למציאת המשמעות האישית. היכולת להפנות את תשומת הלב החוצה, להתעלות מעל הבעיות האישיות ואף לצחוק עליהן, היא המפתח לפתרונן של בעיות אלה. עיקרון זה נכון לבעיות כלליות וספציפיות כאחד.
מציאת משמעות החיים ע"י:
- עשיית מעשה (עבודה למשל)
- התנסות בחוויה משמעותית (רגשית, אומנותית וכו')
- הקניית משמעות לסבל.
ריק קיומי - מצב שבו האדם אינו מוצא משמעות ו/או מטרה לחייו. בא לידי ביטוי בשעמום. יש טוענים כי שאיפה לכוח, ממון או מין היא מסווה לריק קיומי.
דרפלקסיה, שלילת ההשתקפות - טכניקה בסיסית בטיפול של פרנקל. הבאת המטופל לחדול מהתמקדות בעצמו ע"י נתינה לזולת או טיפול בקבוצה.
שיטת המחקר האופיינית לפסיכולוגיה הקיומית היא הפנומנולוגיה. הניסיון להבין ולתאר את החוויה האנושית באופן הקרוב ביותר לחוויה עצמה, תוך שימוש מינימאלי במונחים תיאורטיים מופשטים. גישה זו מנסה למיין תופעות ולתארן לא למדוד אותן. ככלל הפסיכולוגיה הקיומית עודדה מעט מחקר אמפירי ועסקה בעיקר בניתוחי מקרים טיפוליים.
כוונה פרדוקסלית - טכניקת המעודדת את האדם לעמוד מול החרדות שלו במקום לברוח מהן בכדי להוכיח לו שיש לו שליטה עליהן ויכולת לבחור. אמנם מדובר בחרדות ספציפיות ולא קיומיות אך העיקרון תואם את התפיסה האקזיסטנציאליסטית הכללית. מחזיר לו את היכולת לבחור ולכוון את חייו ע"י שימוש בכוח הרצון. ואפילו החרדה נעשית מתוך בחירה.
תיאוריות אישיות הומניסטיות
קרל רוג'רס
האדם מגשים את עצמו ע"י מימוש הפוטנציאל שלו, בכל אדם מצוי הפוטנציאל לצמיחה בריאה ויצירתית. כישלון במימוש הפוטנציאל נובע מהשפעות שליליות מבחוץ (הורים, חינוך, לחצים חברתיים וכו') התגברות על ההשפעות השליליות תתאפשר עם נטילת אחריות לחייו.
הנטייה להגשמה מצויה בבסיס כל התנהגות אנושית. כוח ביולוגי המניע את האדם בכל רמות התפקוד, מבלי שיהיה מודע לו במלואו. הנטייה להגשמה פועלת על עיקרון ההטרוסטאזיס, כלומר, סיפוק הדחף מגביר אותו והאדם שואף לגדילה נוספת.
ע"פ רוג'רס האדם הוא אורגניזם השואף להגשמת הפוטנציאלים המולדים שלו. רוג'רס אינו מפרט את טיבם של פוטנציאלים אלה, אך הוא טוען שהם חיוביים בבסיסם ותורמים לצמיחה של האדם והחברה.
החוויה האורגניזמית ומושג העצמי
החוויה האורגניזמית - מכלול התפיסות, התחושות, המחשבות והרגשות של האדם. בחלקה מודעת ובחלקה לא.
ההערכה האורגניזמית - מיון פנימי מתמיד של החוויות. כשחוויותיו תורמות להגשמת הפוטנציאל שלו החוויה מוערכת כחיובית וגורמת לתחושת עונג וסיפוק. אך כשחוויותיו מעכבות את הגשמת הפוטנציאל שלו, החוויה מוערכת כשלילית וגורמת לתחושת וכאב ותסכול.
כך האדם לומד לכוון את התנהגותו כך שהנטייה להגשמה תבוא לידי ביטוי מלא ככל האפשר.
תת תפיסה - קליטת גירויים ותופעות ברמה לא מודעת.
הסמלה - כדי שחוויה תקבל ייצוג במודעות על האדם להעניק שם לחוויה וסיווגה לקטגוריה (נעים-לא נעים, חם-קר).
מושג העצמי - מכלול התפיסות, התחושות, המחשבות והרגשות של האדם לגבי עצמו ולגבי יחסיו עם הסביבה. מושג העצמי נמצא כולו בחלק המודע. האדם בונה את מושג העצמי שלו תוך סלקציה של חוויות מתוך החוויה האורגניזמית. תחושות/רגשות שהאדם אינו מקבל עוברים הכחשה/עיוות ואינם נכנסים כפי שהם למושג העצמי.
העצמי האידיאלי - האופן שהאדם היה רוצה לראות את עצמו, וציפיותיו לו לגבי עצמו. סיכום כל הערכים החיוביים והשליליים מניבים את תחושת הערך העצמי הכללית של האדם המושפעת מהפער שבין העצמי האידיאלי ובין העצמי כפי שהוא נתפס בהווה. פער גדול יביא לערך עצמי נמוך.
הבחנה - במהלך ההתפתחות הנטייה להגשמה מפעילה מנגנון הבחנה שבאמצעותו התינוק לומד להבחין בינו לבין הסביבה, כך מתגבש מושג "העצמי" ומופרד מכל התחושות והחוויות של ה"לא עצמי".
היחסים בין העצמי ובין החוויה האורגניזמית
קיימים יחסי גומלין מתמידים בין העצמי והחוויה האורגניזמית. במצב הבריא/חיובי קיימת התאמה בין שניהם ואילו במצב הבעייתי/שלילי קיים קונפליקט ביניהם.
צורך בהערכה חיובית מהסביבה - לכל אדם, מינקותו, יש צורך בסיסי בקבלת יחס והערכה חיוביים מהסביבה ומאנשים חשובים לו. בהעדר הערכה זו העצמי נפגע.
הערכה עצמית חיובית - בנוסף לצורך לקבלת הערכה חיובית מהסביבה, האדם זקוק גם לקבל את עצמו.
קיימת התנגשות בין רצונו של הילד ורצון ההורים. הנטייה להגשמה דוחפת את הילד לגילויי סקרנות שאינם תמיד נוחים להורים.
תנאים של ערך - כתינוק וכילד קטן, מתן הערכה חיובית מותנית בד"כ בהתנהגות שתספק את רצון הסביבה. אדם המפנים את תנאי הערך, יראה עצמו באור חיובי רק כשיצליח לעמוד באותם תנאים. כדי לקבל את ההערכה החיובית המותנית האדם מוכן לעיתים להתעלם מהנטייה להגשמה, לעוות את רגשותיו ותחושותיו, ועקב זאת גם את מושג העצמי שלו. מושג העצמי קולט לתוכו בהמשך רק חוויות שאינן סותרות את מה שהוא כבר מכיל בקרבו. הוא מכחיש/מעוות חוויות אחרות. כך יכול להיווצר פער הולך וגודל בין מושג העצמי ובין החוויה האורגניזמית.
הערכה חיובית מותנית - ע"פ רוג'רס, בצורך בהערכה חיובית טמונים שורשי ההפרעה הנפשית. הילד לומד להתנהג ע"פ ציפיות ההורים והסביבה וכך הוא פועל לעיתים בניגוד לצרכיו והערכתו העצמית מותנית בעמידה בציפיות ההורים.
הנטייה להגשמה של העצמי - נטיית האדם לפתח את אישיותו באופן התואם את מושג העצמי ומושג האידיאלי שלו.
הערכה חיובית בלתי מותנית - לדעת רוג'רס אפשר לגדל ילדים ללא תנאי ערך ומתוך הערכה חיובית בלתי מותנית. אין הדבר מחייב מתן אישור לכל התנהגות של הילד. אפשר להגביל התנהגויות מסוימות ועדיין לכבד את הצרכים והרגשות המצויים בבסיס ההתנהגות האסורה. רוג'רס גורס כי כשילד גדל באווירה של הערכה חיובית בלתי מותנית, לא ייווצר פער בין החוויה האורגניזמית ובין מושג העצמי, האדם לא יצטרך להשתמש בהגנות, והנטייה להגשמה תוכל להתקדם באין מפריע.
האדם המתפקד במלואו - אדם בעל הערכה עצמית חיובית בלתי מותנית, בשל כך מושג העצמי אינו מאוים ע"י חוויות חיצוניות, ואין צורך בהגנות. מאופיין בפתיחות לחוויה, האדם קשוב ופתוח לחוויה האורגניזמית של עצמו, מודע לרגשותיו ומכיר בהם, ואינו מנסה להכחישם/לעוותם כי אינו מאוים על ידם. בעל אמון האורגניזמי, ביכולת לתת אמון בתחושותיו הפנימיות, וחי בקיום אקזיסטנציאליסטי, היכולת לחיות כל רגע במלואו, בחופש חוויתי- תחושת חופש לחיות את חייו כרצונו, ביצירתיות ויצירת יחסים בינאישיים מוצלחים.
פסיכופתולוגיה: האיום, החרדה ומנגנוני ההגנה
האדם שואף לשמירה על איזון ועקביות והתאמה בין החוויה האורגניזמית ומושג העצמי. לכן, האדם קולט חוויות באופן סלקטיבי. כל חוויה נבחנת ע"פ מידת התאמתה למושג העצמי. חוויות שאינן מתאימות תיתקלנה בהתנגדות של העצמי לקליטתן, והתנגדות זו מלווה בתחושת איום.
כשהאיום מודע האדם מודע שהחוויה/הרגש שאינו תואם את מושג העצמי מצוי בטווח חוויותיו.
כשהאיום אינו מודע האדם אינו מודע לחוויה המאיימת על העצמי אך חווה תחושת אי נעימות מעורפלת המעוררת בו חרדה.
חרדה הנמשכת מעוררת את מנגנוני ההגנה שמטרתם להגן על העצמי מפני החוויות המאיימות.
לפי רוג'רס ישנם שני מנגנוני הגנה בלבד:
- העיוות התפיסתי - מתרחש כשחוויה מאיימת על העצמי אך ניתן לעוותה כך שתחדור למודעות ללא הפרעה.
- הכחשה - הגנה קיצונית שבה האדם מתעלם/מתכחש לחלוטין מהסכנה.
בצדו השני של הרצף נמצאים הנוירוטיים והפסיכוטיים שקיים בהם פער רב בין מושג העצמי והחוויה האורגניזמית.
בנוירוזה מושג העצמי נמצא באי התאמה עם כלל החוויה שלו ולכן מאמציו המודעים להגיע לתחושה של קבלה עצמית חיובית מכשילים את מימוש צרכיו הפנימיים האמיתיים. הנוירוטי משתמש במנגנוני הגנה בכדי להגן על העצמי שלו אך אלה רק תורמים לתחושת בלבול פנימי וניכור. האדם חש מנוכר לעצמו ואינו מצליח לחוות סיפוק בחייו. בפסיכוזה יש עיוות בתחושת המציאות, שמגיע עד כדי חוסר שיפוט.
פסיכותרפיה
כתשובה לבעיות אלה מציע רוג'רס את שיטת הפסיכותרפיה המרוכזת באדם, המתבססת על כנות ואמפתיה של המטפל, ועל מתן הערכה בלתי מותנית לפונה. המטפל אינו מכוון את הפונה אלא יוצר אקלים שבו הפונה יכול לגלות את עצמו בהדרגה לגלות את עצמו, ולהעריך באופן חיובי את מה שהוא מגלה. רעיונות אלה יושמו בקבוצות טיפול בפסיכולוגיה ובחינוך.
אברהם מאסלו - תיאוריית ההגשמה העצמית
מאסלו, כמו רוג'רס, מניח כי האדם נולד עם נטיות מולדות שחלקן משותפות לכל האנושות וחלקן ייחודיות לאדם הספציפי. מאסלו טוען כי האדם נולד עם מערכת צרכים חיובית או ניטרלית שאינה כוללת צורך לפגוע בסביבה. השפעתה של הסביבה על ההתנהגות רבה יותר מזו של מערכת הצרכים המולדת. למרות זאת, מאסלו מתרכז בתיאור מערכת הצרכים ולא בתיאור השפעות הסביבה.
הנטיות המולדות: מניעי חסך ומניעי גדילה
צורכי החסך – פועלים לפי עקרון ההומאוסטזיס - מודל הפחתת הדחף, הבאים למלא חסכים חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכו' של האדם באמצעות מקורות חיצוניים. הצרכים מאורגנים בצורה היררכית, כך שרק לאחר שצורך בסיסי יותר מניע לסיפוק, מופיע צורך פחות דחוף ודורש את סיפוקו:
הצרכים הפיסיולוגיים - חמצן, שתייה, מזון, שינה וסיפוק מיני.
צורכי הביטחון - צורך בסביבה יציבה, נטולת סכנות, הניתנת לניבוי.
צורכי השייכות והאהבה - הצורך בקשר קרוב עם בני זוג, חברים ומשפחה. האהבה הנובעת מחסך היא אהבה אנוכית ורכושנית. האהבה הבוגרת היא אהבה לא רכושנית ולא מותנית.
צורכי ההערכה והכבוד - הצורך בהערכת הזולת, כבוד, מעמד והישגים. סיפוק הצורך מקנה לאדם תחושת ערך ובטחון עצמי.
רק לאחר שצורכי החסך סופקו במידה משביעה מופיעים צורכי הגדילה / צורכי הגשמה עצמית. האחראיים לפיתוח המקורות הפנימיים והייחודיים של האדם הפועלים על עקרון ההטרוסטאזיס, סיפוק הדחף מחזק את דחף ודורש סיפוק נוסף. צרכים אלה ייחודיים לכל אדם ואין ביניהם היררכיה. כמו: הצורך בהבנה, בצדק, ביופי ובמימוש עצמי. הם אינם חיוניים לקיומו של האדם אך הם מספקים את התוכן שבשבילו כדאי לחיות.
| הנטייה להגשמה היא כוח ביולוגי הדוחף את האדם, מרגע לידתו, למימוש כל הפוטנציאלים שלו. הצורך בהגשמה עצמית אינו כוח ביולוגי אלא רגש פסיכולוגי. הוא אינו מופיע בתחילת החיים אלא רק לאחר גיל ההתבגרות, לאחר שסופקו צורכי החסך. אם צרכים אלה לא סופקו, הצורך בהגשמה עצמית כלל לא יופיע. הנטייה להגשמה, לעומת זאת, היא המנוע הדוחף את האדם קדימה לאורך כל חייו. יש הבדל גדול בין הגשמה עצמית של מאסלו לבין הגשמה של העצמי של רוג'רס. ההגשמה העצמית ע"פ מאסלו היא צורך חיובי בגדילה. ההגשמה של העצמי ע"פ רוג'רס היא צורך של העצמי לפתח את עצמו לפי תבניות שכבר קבועות בו. צורך זה עלול להיות שונה מהנטייה להגשמה, ואף מנוגד לה, ואז הוא יעכב את הגדילה. |
האדם המגשים את עצמו
רק חלק קטן מהמין האנושי מגיע לשלב שבו מתעורר הצורך בהגשמה עצמית. חלק קטן יותר מצליח להגשים צורך זה. ע"פ מחקרים שמאסלו ביצע הוא גילה כי אנשים שהצליחו להגיע להגשמה עצמית ניחנים בתכונות כגון: עצמאות, ספונטניות, יצירתיות, צורך בפרטיות, ערכים דמוקרטיים, קשרים בינאישיים עמוקים ויכולת לחוות חוויות שיא.
פסיכופתולוגיה ופסיכותרפיה
ע"פ מאסלו בריאות נפשית לקויה היא תוצאה של כישלון בסיפוק צרכים- הדחקת הצרכים האמיתיים והחלפתם במע' צרכים מעוותת. מטרת הטיפול הנפשי היא לעזור לאדם לספק את צרכיו ע"י המטפל וע"י יצירת מערכות יחסים מספקות. שיטת הטיפול שונה מאדם לאדם ותלויה בבעיה ובמידת חומרתה.
מאסלו מונה שישה סוגים של סימפטומים המאפיינים לדעתו את רוב הפתולוגיות:
א. אשמה, בושה או חרדה.
ב. אדישות וחוסר אונים.
ג. תפיסה מעוותת של העצמי והסביבה.
ד. תלות יתר בסביבה כאמצעי לסיפוק צרכים.
ה. פחד מהכרה עצמית המביא לשימוש במנגנוני הגנה.
ו. דבקות במוכר ובשגרתי וחשש משינויים.
מאסלו יישם את רעיונותיו גם בארגונים. הוא טען כי ע"פ תלונות ניתן להבחין באיזה שלב נמצא הארגון מבחינת מדרג הצרכים. כמו כן, ההנהלה צריכה לדאוג לסיפוק הצרכים הבסיסיים של העובדים ולשאוף לצרכים גבוהים יותר כמו קבלת הערכה והגשמה עצמית.
התיאוריה של מאסלו לא זכתה לביסוס מחקרי רב. מאסלו דגל במחקר הומניסטי והעדיף התרשמות סובייקטיבית איכותי מאשר ניתוח סטטיסטי כמותי.
תיאוריות אישיות – סיכום
הראנו כיצד ניתן להשוות בין התיאוריות מבחינת קווי דמיון והשוני בתכנים ובהערכת טיב התיאוריה על פני ממדים שונים.
תחילה השווינו בין תיאוריות ע"פ מידת התאמתן למבנה האידיאלי של תיאוריה. בכל תיאוריה חייבים להיות שלושה חלקים:
- גרעין האישיות - המשותף לכל בני האדם. כולל שני חלקים
· נטייה גרעינית - מגדירה את הכוח/ות העיקריים המניעים את האישיות.
· מאפיינים גרעיניים - פירוט המרכיבים של הנטייה הגרעינית.
- התפתחות - מסביר את היווצרותם של ההבדלים הבינאישיים. פעולת גומלין בין גרעין האישיות לבין העולם החיצוני (הורים, חברה).
- הפריפריה של האישיות
· נתוני התנהגות - מחשבות, רגשות ופעולות של הפרט המופיעות באופן עקבי ומבדילות אותו מהכלל.
· תכונות אישיות - הסבר להתנהגויות.
· טיפוסי אישיות - תיאור סגנונות אופי או סגנון חיים.
רוב התיאוריות (חוץ מתיאוריות שמקורן התנהגותי) מניחות, כי קיימים שני כוחות המשפיעים על האדם. כוח פרטני וכוח קולקטיבי. המיון לתיאוריות קונפליקט והגשמה הוא מיון תוכני.
תיאוריות קונפליקט
האדם חייב למצוא פשרה בין הכוח הפרטני והכוח הקולקטיבי או למזגם.
תיאוריות הגשמה
ההתפתחות החיובית משמעה התגברות הכוח הפרטני על הקולקטיבי.
היל וזיגלר מונים תשע הנחות יסוד. לדעתם, ההבדלים בעמדות לגביהן הם ההבדלים העקרוניים ביותר שבין התיאורטיקנים השונים.
| אקסטנציאליזם | הומניזם |
| פנומנולוגיה | פנומנולוגיה |
| הוליזם | הומניזם |
| חופש בחירה | חופש בחירה |
| הגשמה עצמית: התעלות על הטבע האנושי וחיפוש משמעות | הגשמה עצמית: מימוש פוטנציאל חיובי |
| כבד | קל |
מבנה תיאוריית האישיות לפי מאדי:
מאדי טוען כי אפשר לחלק את רוב תיאוריות האישיות הקיימות לשלושה חלקים:
1. גרעין האישיות
1. הנטיה הגרעינית – מגדירה את הכוחות העיקריים המניעים את האישיות.
2. המאפיינים הגרעיניים – מגדירים ביתר פירוט את מרכיביה של הנטייה הגרעינית.
2. התפתחות האישיות – פעולו גומלין בין גרעין האישיות לבין העולם החיצוני (הורים, חברה)
3. הפריפריה של האישיות
1. נתוני התנהגות – מחשבות רגשות ופעולות של הפרט
2. תכונות – אוסף של כמה התנהגויות
3. טיפוסים – אוסף של מספר תכונות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה